אומרים ש-60 זה ה-40 החדש, מה אומר לכם חברים – לא ממש. לאחרונה נהיה טרנד של גירושין בגיל הכמעט שלישי, אוטוטו אני חוגגת 45 שנות נישואין עם אישי. יש כאלה שמגיעים לגיל 60 ומחפשים פרפרים בבטן, מחפשים ריגושים. האנשים האלה טוענים לפתע, שהאהבה שלהם גוועה ומתה.ואלו הם הגברים והנשים שיוצאים למסע חיפושים, לעת זיקנה, בכל כוחם מנסים. רוצים למצוא תחליף לאהבה הישנה, אבל מתאכזבים שנה אחר שנה.
הם חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, כשבעצם, על הדשא שלהם, אסור היה להם לוותר.
לחיות בשניים זה לא פשוט בכלל, בגיל שלנו לפעמים האיש שאיתך הוא בלתי נסבל. את מדברת על חושך והוא מדבר על אור, כשאת תרצי ללכת קדימה, הוא יתעקש ללכת לאחור. הוא מתעורר עם הנץ החמה, ואת כלל לא רוצה לצאת מהמיטה החמה. לצפות בטלוויזיה בחדר השינה בלילה עושה לך נעים,
אך הוא טוען שריצודי האור מהמסך מאוד מפריעים.
אני בכלל ממליצה מכל הלב, ואין צורך בכלל להיעלב, לעשות הפרדת כוחות כשהולכים לישון, כל אחד בחדרו- זה מוסיף המון. אתם מתחילים לצבור המון שעות של יחדיו, כשהיינו צעירים היינו מברכים על כזה מצב. אך היום בגילנו המופלג, כשאתה כבר מבוגר, עם שתי רגליים על הקרקע, פחות מסונוור.אתה מחפש לעיתים את השקט להיות עם עצמך, לפעמים אתה זקוק לפסק זמן מבן הזוג שאיתך. אז מומלץ להרחיב את חוג החברים, כדאי למצוא תחביבים, לכתוב, לבלות ולקרוא ספרים. את יכולה את צבע שיערך לשנות, לעשות פעם ביום משהו שיגרום לך ליהנות.
בגיל 60 אני החלטתי לא לשמור הכל בלב, להגיד את האמת גם כשלפעמים זה כואב. לא לטייח דברים, לא ליישר פינות, להיות אמיתי וישר מכל הבחינות.
ועצתי לזוגות שחיים ביחד כבר כמה עשורים, לא להיכנע לשגרה, לעבוד על הקשר, להיות כמה שיותר חברים. להיות נשוי שנים רבות זו אמנות,
והפתרון לא נמצא על מדרגות הרבנות. גם אם הוא הפך להיות וכחן, עקשן, מעצבן שאין לתאר, האמיני לי, טוב ממנו לא תמצאי בשום מקום אחר.
