ניראה כאילו נולדת רק אתמול, לאמך ולאביך שהוא בני הגדול. ואתה זכית להיות בכור נכדי להתפאר. זה ששמורה לו פינה מיוחדת בלב, האחד שהוא תמיד קצת יותר.
הענקת לי את התואר, סבתא, לראשונה בחיי. בזכותך היה מרוח חיוך תמידי על פני. כשהבן של הבן שלך נולד, זה מעין נס קטן. זו תחושה שאת נמצאת במכונה שחוזרת בזמן. אתה מילאת מקום בלב, שלא ידעתי שהוא ריק, אושר בלתי מוסבר, כשאתה מחייך או צוחק.
הראל משוש חיי, עלם חמודות, יקר מפז, פשוט שי. כמו פתיתי שלג, אתה, וכל יתר נכדי. כל אחד מכם ייחודי בדרכו שלו. ולכל אחד, את חיי אתן בשבילו.
הראל נכדי היקר, לא להאמין, אבל הזמן חלף, טס, עבר. הילדים גדלים כשהם מתחילים לשאול שאלות שיש עליהן תשובות. ואתה גדלת, בגרת, והגעת בשעה טובה, לגיל מצוות.
כשאבא שלך היה תינוק, האמנו באמת ובתמים, שכשיגדל, לא תהיינה מלחמות, וישרור שלום בין העמים. העשורים שחלפו הבהירו לנו בצורה כואבת ביותר, שלעד על החרב נחיה, אם אין אנו רוצים על המולדת לוותר.
הראל יקר שלי, מי יתן ובורא עולם ינתב אותך לדרך הטובה, מי ייתן ותמיד תהיה מוקף בחיוך ואהבה. מי ייתן וכל נכדי האחרים ילמדו ממך, דרך ארץ, נימוסים והליכות, כי אתה דוגמה ומופת לבריות.
הראל, להתבגר זה לא פשוט כלל ועיקר, אך עם כל הקשיים זו תקופה שכל יום בה הוא אתגר. כל יום הוא חוויה, הוא גילוי, הוא צבירה של ידע וחוכמה. זה גיל של אהבות ראשונות, כאלה שממלאות את הנשמה.
וכשאני הייתי ילדה, ממש בגילך. נהגנו לכתוב בספר הזיכרונות, שיר, פתגם או ברכה. כתבנו "יפים הם ימי הנוער, אך חולפים הם כחלוף זוהר. דעו לנצלם, כי לא ישובו לעולם.
נכדי האהוב, הראל היקר. שישמרך אלוקים מכל משמר.
