הרבה דובר על נפלאות הטלפון הסלולרי. אני לשיטתי גורס שככל שהטלפון חכם, אנחנו נעשים טיפשים יותר. אבל אולי בכל זאת אפשר להבין משהו קבוע ממה שהוא נייד כל הזמן. משהו על זמינות הזוגיות. מבולבלים? תתקשרו. סליחה, תתקדמו הלאה.
יופי, לא תפוס. אז נמשיך לדבר. כמו בכל אירוע שבו בני זוג רוצים להיות יחד, או לפחות בחרו פעם להיות יחד, הרי שיש מלחמת "מינים", אגב זה תופס גם לאותו המין. עוד עניין קטן לפני שנמשיך כי זה חובה, גם אין לזה גיל. ברוך השם הכנסת המפרקים לנפש נטולת כל סממן של התקמטות העור. שזה במילים אחרות – וואלה רבים ועושים שרירים הורדות ידיים גם כשאתה מלא בפצעונים וגם כשאתה ריק משיער. הבנתם? אין גיל למשחקי כח.
אם נשאר לכם כח בשלב הזה, ועוד לא הותרתם אותי על "הקו" להמתין לכם, אז הנה מגיע העניין שלשמו התכנסנו. העניין שמפיל הרים והורס יחסים – מי מתקשר למי? מי מתקשר יותר אל האחר. אל תשחקו אותה שזה לא נוגע לכם. זה לא רק נוגע, זה מצלצל לכם בראש כמו השיחה שאתם מחכים לה.
כי בנינו אם דיברתם עם בן או בת הזוג שלכם, אתם לא רוצים לחייג שוב שמא תחשבו ל"לחוצים", ולכן לא תלחצו על -SEND כי לא נשמע מהצד השני שום Sound. ברגעים האלה אתם בהחלט חושבים על לשלוח אותם קיבינימט בואכה "בעיטת הדרך", זה אם הם לא התקשרו והסתפקו במקרה הטוב בהודעה בווטאצאפ, שזה למעשה המינימום. המחשבה שלכם נועצת מבט בנייד ומחכה לראות ממנו אות חיים. אם לא, זה עושה לכם את המוות. הראש שלכם אומר לכם שבן או בת הזוג לא חושב עליכם כרגע ולא מוצא לו דקת שיחה עבורכם. ואם זה כך, אז מבחינתכם שייקח את כל הזמן כשהוא הולך לעזאזל.
יש לי תשובה, אני לא יודע אם תאהבו אותה. אבל ממתי אכפת לי מהרצונות שלכם? אז הנה לכם היישר לפנים, או במקרה הזה לאוזן. מי שלא מתקשר על בסיס קבוע, כל יום וכמעט כל היום, ראוי בהחלט שתתנו לו לדבר. אבל עם הקו של בזק. תבהירו שמתירוצים אתם לא מרוצים. אולי כך הם יבינו את הטעות שעשו ואז תגלו שפתאום הם מצאו זמן לחפש אתכם מהצד השני, רגע לפני שיהיה לכם כבר מספר אחר לחייג אליו.
