מפה לשם הגברת ד', זו שחלקתי לא מזמן איתה שנתיים, ונראה כאילו זה הרבה יותר משלוש מאות שישים וחמישה יום ועוד רבע יום (כן, כן, זה הזמן שלוקח לשמש להקיף את כדור הארץ) כפול שתיים, והגיע הזמן כנראה לעשות עם זה משהו (שזה סיפור אחר לגמרי, עם סוף כזה ידוע מראש מרגע שהכל התחיל, כמו כל מערכת יחסים), הזמינה אותי לארוחה משפחתית. כאילו של המשפחה שלה. עם כל האחיות הגיסים ושאר חולקי די.אנ.איי שנוצרו בדרך. שזה הילדים שלהם. כאילו היא הזמינה אותם קודם, ואח"כ אותי, אבל מי עושה מזה סיפור? (חוץ ממני…).
הזמנה לארוחה משפחתית שהיא אינה המשפחה שלך, היא "מלכודת דבש". מצד אחד הזמינו אותך להיות עם אנשים שהם הכי קרובים, למי שהוא הכי קרוב אליך, אבל אינו קרוב שלך. בלבתי אתכם? ברור, כי גם אני מבולבל מזה עד עכשיו. מצד שני ברור לך שאתה "הזר". אתה מבין שלא משנה מה תעשה, העין שלהם תחליף למצב – "בחינה", וכל מילה שלך תקבל משמעות אחרת, כי אתה הרי "לא משלהם", "כי אתה יוצא עם אחותנו"… אם אני זוכר את הציטוטים מהעבר, שמשום מה חוזרים על עצמם, כאילו כל המשפחות הן בעלות אוצר מילים מוגבל מאוד כשמדובר במישהו שלא מקובל מאוד עליהם, כי הוא… נכון, זר.
בקיצור, למרות שזה היה יותר דומה לקיצור בקיבה שלי בגלל הסבל להגיע, הגעתי. זה לא שאני יום או יומיים עם הגברת ד', אבל זה לא משנה כמה אהיה, עדיין אני בפער רחוק מהאחרים, זה כמו קבוצה שעלתה ליגה ולא משנה מה תעשה, היא כבר ירדה. מצטער על ההשוואה, אבל זה מה שעבר לי בראש. כמו הפסד מראש.
בדרך כלל בארוחות כאלה יש כמה טיפוסים. כמו גם הפעם. הטיפוס שיספר בדיוק על העבר של בת הזוג שלך, כאילו אתה צלחת חד פעמית שנועדה להחלפה, האחר שמשווה בינך לבין הקודם שישב בשולחן והיה, כמו צלחת חד פעמית. זו שתתלהב מאיך שאתה נראה גם אם אתה לא נראה בעיניי השאר, ואחד או אחת שיצרו איתך קשר אמיתי, כי כנראה הם בדיוק לפניך ב"שרשרת המזון" המשפחתית הזו, ולכן הם רואים בך פרטנר לאגף "הדחויים" בשולחן הערוך.
הסוף היה כמו בכל סוף שכזה. אמרת את דעתך בנושא מסוים (אין כמו פולטיקה רעה למריבה טובה), ומיד הקמת עליך את כל העולם ואשתו, או במקרה הזה את כל העולם אחותו וגיסו. כאילו אומרים לך – לא די בכך שאתה מוזמן לאינטימיות שלנו, אתה גם רוצה לחלוק אותה איתנו? זה לא יקרה. האמת, הדרך הכי טובה היא או לענות חזרה, או לענות חזרה… כי הרי אתה לא רוצה להיות שם, או למען האמת גם הם ייהנו מהיעדרותך… אז נחשו מה עשיתי? נכון, עניתי. קיבלתי שני מבטי איום, אחד של הבנה ואחד של פרידה כי הרי לא יזמינו אותי כנראה שוב, אלא אם כן הגברת ד' תלחץ, והאמת מצד שני, אחרי הערב ההוא… לא נראה שהיא תלחץ. נראה לי יותר תילחץ.
