כבר כתבתי בעבר את דעתי על ערוצי הרעל… ערוצי טלוויזיה שידם, אוי כמה ידם במעל. ערוצים ששימשו פה לציבור שסרב להשלים עם תוצאות הבחירות, הציגו תמונה שקרית, נבזית, עשו הכול חוץ מעיתונות.

חודשים רבים הם שדרו את מחאות קפלן מסביב לשעון… תמכו בסרבנים, תמכו באלימות, תמכו בפה מלא במעשיו של ההמון…  גם כשביום כיפור שמאלנים עלובים הפריעו לתפילות, קיללו ומשכו ציציות.

רוב הכתבים הגיבו בהבנה, ולא נראה להם שנחצו גבולות. הכול היה כשר בעיני כתבי הערוצים… וגם לא הסתירו לרגע מה הם באמת רוצים. לסלק את ביבי, ראש ממשלה נבחר… האדם השנוא עליהם ועל כל ההמון שהפגין בכיכר. לא רפורמה, לא חוקים, כלום לא באמת עניין את אסופת העאלק עיתונאים. רק להעיף את ביבי ובני משפחתו מהעולם, האמת, פחד אלוהים.

והנה הגיעה ב-7 לאוקטובר השבת השחורה… אין מילים שיכולת לתאר את רוע הגזירה. ואני יושבת מול המסך ורואה אותם, את הכתבים העלובים… רוקדים על הדם של הקורבנות, של המתים, של החטופים.

אני לא מאמינה למראה עיני, ולמשמע אוזני, אין להם גבול לעיתונאים האלה, הם מתנהגים כגרועים באויבי. הם מונעים מרוע טהור, שנאה וקינאה… בדיוק כמו האויב השטני שהביא עלינו את הזוועה. הם מכניסים מילים לפה של המרואיינים… מסיתים, מפיצים שנאה, ממש כמו האויבים.

הדרג הצבאי, לא שיתף את נתניהו במצב בגבול בעזה, למרות שידע… אבל לכתבים האלה זה לא מפריע להפוך את ביבי לאדם הכי רע. והם לא מפסיקים, והם לא נחים, והם לא נרגעים… "שייקח אחריות, שייקח אחריות" הם צועקים.

מרגיש לי שהשמחה שלהם, על כי זה נפל במשמרת של ביבי, ראש הממשלה, הרבה יותר גדולה, מהצער שלהם על מעשיהם של בני העוולה.