אדון הסליחות, בוחן הלבבות, חטאנו לפניך, רחם עלינו…
אנו, ילדיך, בניך ובנותיך, עוברים ימים קשים…מדם לבנו, זועקים לשמיים, ואת עזרתך מבקשים…
האדמה הזאת, לקחה אל בין רגביה, נשים, גברים ותינוקות חסרי אונים… המוות פשט על חיינו בדמותם של ברברים, זדוניים.
לא היינו העם לו פיללת כשבחרת בנו להיות אור לגויים…פשענו, חטאנו, רחם עלינו אלוקים.
כל כך הרבה פנים, כל כך הרבה שמות…שכול ונהי, זעקה של אמהות.
הבטן מתהפכת נוכח המראות… הלב בוכה, לא מעכל את הזוועות.
כמה תקוות לסוף טוב יותר ירדו לטמיון…כמה תפילות וזעקות לשמים, הסתיימו במוות ובאבדון.
לרע שכזה לא ציפינו, בורא עולם, אלוקים… בשבת השחורה הזאת, נותרנו לבדנו, יתומים.
הילדים שלנו, זעקו בשקט, ובקשו רחמי שמיים…אך אתה הכבדת את ליבך, כאילו עצמת עיניים.
חטאנו לפניך, בורא עולם, אך אנא רחם עלינו…אנא ממך ברך את עמך ישראל, וכלה את אויבנו.
אוי לנו מהשבת הזאת, השבת השחורה…השבת בה היינו אמורים לשמוח על התורה.
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"
הפרשה הראשונה, אלה המילים, זו הארץ, זה המקום.
זו הארץ, ואין לנו אחרת, זו הארץ שבנינו לתפארת, והאדמה הזאת מדממת ומתייסרת.
אז שמע אותנו בורא עולם, כי אין מלבדך… רחם עלינו, והענק לנו מטובך.
מי ייתן ותשקוט הארץ ארבעים שנה ויותר, האויב השטני, יכחד, ובעולם הזה לא יישאר.
ה' יקום דמם של כל הנרצחים והחללים.
