לכל יפי הנפש באשר הם נמצאים…אלה הטוענים שיש משפט צדק בארץ, לעומתי שחושבת שאת הצדק יעשה אלוקים.

רפאל ז"ל, יצא לטייל עם סבו ואחיו… שבת יפה, ילד חייכן שלא יודע שמלאך המוות ממתין לו מסביב. סבא ונכד, מטיילים בעוד שבת רגילה ושגרתית… ואז מגיעה נהגת, אחת כזאת שחושבת שהכביש שייך לה, והחוק לצידה, כמובן… אחת כזאת שנמצאת בצד הנכון של המפה, ובצבע הלבן.

היא פוגעת בסבא ובנכדים שאחזו בידיו… היא נמלטת מהמקום, ומשאירה לאנחות את הנכדים והסב.

העלובה, האישה בדמות השטן, ממשיכה בדרכה לתקן את הרכב במוסך… ממש באותו הזמן שרפאל, הילד שדרסה, את נשמתו נפח. היא יודעת שהיא בצד הטוב של המפה… אשכנזייה אמידה, חלק מאלה עם האומץ והחוצפה.

ואכן כשהיא נתפסת למחרת ומוזמנת לחקירה… היא מואשמת אך ורק בהפקרה… היא מחליפה גרסאות, במהירות האור… בעלי נהג, אימא שלי נהגה, היא תשקר, תסלף, וכנראה לה זה בסוף יעזור. כי מדובר בילד יפה עיניים, בן, נכד, ואח אהוב… אך בן העדה האתיופית, ושם בפרקליטות זה כנראה חשוב.

לפני יותר מעשור נפגע בנו של השופט חשין, כשרכב על אופניו… הוא הופקר למוות, והדורס הסגיר את עצמו, אגב.

העונש שקיבל היה חסר תקדים בעליל, 12 שנה אתה מקבל כשאתה הורג בן של שופט בבית משפט עליון… הדם הזה שווה הרבה יותר מהדם של רפאל הקטן, האתיופי, מזעזע אבל פשוט נכון.

העיניים השחורות והיפות של רפאל הקטן… צריכות ללוות אותנו כל הזמן. אנחנו צועקים ומבקשים משפט צדק, אבל האוזניים ערלות. יש פה עוולות.

אימא של רפאל תמשיך לבכות עד סוף חייה… והמנוולת, תמשיך להעביר בטוב את ימיה… אימא של רפאל לא תראה אותו גדל, לא תשמע אותו צוחק… אך הנהגת העלובה את ילדיה, נכדיה, תנשק ותחבק.

זו מלחמה אבודה מראש, ודבר לא ישתנה… גם אם יפגינו יוצאי אתיופיה יום ולילה, הצדק שהם דורשים לא יענה. מדובר פה בשווים ובכאלה שאותם פשוט לא סופרים, מדובר פה במערכת משפט מסואבת, שמאכילה אותנו מרורים.

רפאל הקטן, שלא יראה אור יום לעולם… מי ייתן ויקום דמך בורא עולם.

על זה בדיוק נאמר, ואם יש צדק יופע מיד, נקמה כזאת נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן.