הבאתי לעולם ארבעה בנים וזו זכות גדולה…לגדל בנים זו התנהלות לא קלה. כדורגל בסלון, חפצים שנשברים, ערמות של מכוניות ורובים בכל החדרים. בימים ההם, את מין העובר ידענו רק בזמן הלידה… ולכן בכל הריון קיוויתי שתגיע בת חמודה. והנה עברה לה עוד לידה ועוד אחת… ומהר מאוד הבנתי, שלי לא תהיה בת.
השנים עברו, הבנים גדלו, והחלו בבניית בית בישראל… ואז נולד נכדי הראשון, האהוב, הראל. תינוק מקסים, מתוק במיוחד, הבן של בני הבכור. וראה זה פלא, אחרי שלוש שנים הגיע הנכד הבא בתור… תינוק יפה עם עיניים גדולות, וקראנו לו ירדן. כן, הבנתם נכון, שוב בן.
ואז הודיתי לאלוקים על המתנות הנפלאות, והבטתי סביב… והתחלתי להשלים עם העובדה, שתינוקת בת, לא תגיע למשפחת אברמוביץ'/אביב.
והנה עברו להן כמה שנים וכנגד כל המחשבות… שבמשפחה שלנו לא תסתובב ילדה עם צמות. הגיעה אלינו בל תכולת העיניים, ושינתה בין לילה את מאזן הכוחות.
בל נתנה את אות הפתיחה… ליתר הבנות שהגיעו בגאון רב אל המשפחה. הגיעה טליה שחורת תלתלים וארוכת ריסים… הגיעה אלינו רנה, ירוקת העיניים ובעלת החיוך המקסים. הגיעה גם הילה זהובת השיער ותכולת העיניים… שהביאה איתה שמחה למשפחה עד לב השמיים.
לא אשכח להזכיר את קינן יפה התואר, השובב… שכל מי שמכיר אותו, בו מאוהב. הוא הצליח להתברג בין שלל הבנות, לעיתים הוא מרגיש בודד במערכה, כי הן כמו כל הנשים, אותו לא מבינות.
ולפני כמה ימים זיכה אותי בורא עולם, להיות סבתא לנליה היפה, יצור פשוט מושלם. תינוקת קטנטנה שחזיתי בלידתה, הייתי נוכחת ברגעים בהם אימא שלה לעולם הביאה אותה. דבר מרגש מזה, פשוט לא קיים… לראות את הבריאה מול עיניך, זו מהות העולם.
אז אני מאחלת לילדים הקטנטנים האלה, עולם טוב יותר… עולם כזה בו ידעו לראות ולכבד את האחר. אני מאחלת לראותם גדלים ומאושרים… מאחלת בריאות איתנה לי ולכל האחרים.
