זה סיפור הזוי, מדהים ובלתי אפשרי של שתי נשים שאוהבות מאוד, וחלמו לצאת לחיים חדשים בישראל. החלומות הגדולים הפכו חיש מהר לסיוט של ממש, לאחר שעברו חודשים קשים מאוד במרכז הקליטה "קנדה" באשדוד, ונאלצו להתגלגל ולחפש את מזלן במקומות אחרים, גם שם ללא הצלחה. היום הן נמצאות באילת, חיות בתת-תנאים, עם בעיות כלכליות קשות ובעיקר עם חוסר וודאות לגבי עתידן בארץ הקודש. הסיפור נחשף לראשונה באתר MYNET ע"י טוני ליס.
אגנש גבריאל ובאה קוטבולג'י התאהבו והתחברו מהר מאוד. "ידעתי שאני לסבית מאז שהייתי בת 13", מספרת גבריאל לעיתונאית טוני ליס. "גדלתי כבת יחידה ואמי גידלה אותי לבדה כי הוריי גרושים. תמיד העדפתי חברה של בנות, אבל ניסיתי להשתלב בחברה. בגיל 18 נישאתי, ולאחר חצי שנה התגרשתי. הייתה לי חברה מספר חודשים, אולם כשפגשתי את באה, ידעתי שאני מאוהבת".
אחרי שבוע השתיים כבר איחדו כתובות ומאז הן ביחד. "נולדתי אמנם כגבר, אולם תמיד הרגשתי אישה", אומרת קוטבולג'י. "מילדות אמרו לי שבן צריך לא להראות רגשות, לא לבכות, לא להתחבק. היה לי מאוד קשה עם זה".
הקשיים התגברו בגיל ההתבגרות. "הן הבנים והן הבנות לא קיבלו אותי, לא הרגשתי גבר, הרגשתי אישה ומה שהיה בפנים לא תאם את הדמות החיצונית שלי. ניסיתי להשתלב כגבר בחברה, נישאתי לאישה ונולדו לנו שני ילדים", היא מספרת. "עבדתי כעיתונאי אולם בשלב מסוים גמלה בי ההבנה שאני חיה בסבל, שאני אישה בגוף של גבר. חבר הראה לי כתבה על ניתוח חדשני לשינוי מין, זה היה לאחר מחקר ארוך שעשיתי, ולאחר התלבטות קשה החלטתי לבסוף לעבור ניתוח לשינוי מין".
קוטבולג'י הייתה הגבר הראשון בהונגריה שנותח והפך לאישה. היא מספרת שבעקבות הניתוח היא הרגישה סוף-סוף אדם שלם. "זהו סבל נוראי לחיות בגוף שאינו תואם את הפנימיות", היא אומרת. "הניתוח, עם כל זאת שלא היה כל מה שציפיתי לו כיוון שבהונגריה לא היה ניסיון בניתוחים שכאלה, הפך אותי סוף-סוף לאישה. התגרשתי מאשתי, אבל שמרתי על קשר טוב עם ילדיי".
האנטישמיות הגואה בהונגריה הובילה את השתיים לאשדוד
גבריאל וקוטבולג'י חיו ועבדו יחד בבודפשט. "החיים היו טובים, עבדנו קשה והיו לנו חיי חברה מאוד מלאים", מספרת גבריאל. "לבאה ולי היה עיתון, ועבדנו כפרילנסריות עבור עיתוני ספורט ומגזינים. כיסינו גם קונצרטים והופעות. אנחנו אוהבות לעבוד ביחד, ולבאה יש השכלה רחבה בתחום כמו גם ניסיון באמנויות לחימה וספורט".
בשנת 2003 הן ערכו מסיבת חתונה לכל החברים. שמונה שנים לאחר מכן, כשהונגריה הכירה בנישואי גאים, הן ערכו טקס רשמי בבית העירייה. "מאז אנחנו נשואות חוקית", הן אומרות בחיוך. בכל השנים האלה השתתפו השתיים במפגשים של איחוד יהודי הונגריה. "באה היא יהודייה עם קשר עמוק למסורת היהודית, והקהילה היהודית קיבלה אותנו יפה", מספרת גבריאל. "אמי וסבתי היו יהודיות ובבית הייתה נהוגה מסורת יהודית", מציינת קוטבולג'י.
אבל עם השנים השתיים החלו להרגיש יותר ויותר את האנטישמיות הגואה בהונגריה. "המצב בהונגריה בשנים האחרונות הלך והידרדר וקשה לחיות שם כיהודי", אומרת גבריאל. "יום אחד נוסע באוטובוס ירק בפרצופה של באה משום שענדה מגן דוד. הרגשנו את האנטישמיות באוויר, דיברנו על כך במפגשים של הקהילה היהודית ושם הציעו לנו לעלות לישראל". בנות הזוג הופנו לסוכנות היהודית, ושם הנחו אותן בכל שלבי תהליך העלייה. "מילאנו טפסים, בדקו את התעודות שלנו ואמרו לנו שתעודת הנישואין שלנו מחייבת גם בארץ. עברנו את כל התהליך של הכנה לעלייה לארץ כזוג נשוי. נאמר לנו שבישראל נחשב כידועות בציבור", מציינת גבריאל.
לפני כמעט שנה, ב־10 בספטמבר 2014, עלו גבריאל וקוטבולג'י לישראל. בנות הזוג הגיעו למרכז הקליטה "קנדה" באשדוד, אבל כשביקשו להוציא תעודות זהות, הן נתקלו בסירוב. "למרות שקיבלנו סל קליטה כזוג נשוי, סירבו לנפק לנו תעודות זהות ואמרו שאנחנו צריכות להמתין, לא אמרו לנו למה, אלא רק שצריך להמתין לתשובה מירושלים כי התיק בטיפול". במרכז הקליטה באשדוד התקשו לסייע לבנות הזוג. "דיברו עם משרד הפנים וביקשו לתת לי את תעודת הזהות וקיבלתי אותה, אבל אני רשומה כרווקה", מספרת קוטבולג'י, ומציינת שמשרד הפנים הודיע שכשיתברר מעמדה של גבריאל יופיע בסעיף המצב המשפחתי בתעודת הזהות שהן נשואות.
"התהליך היה מאוד מתסכל", אומרת גבריאל. "בכל פעם היינו מגיעות למשרד הפנים ובכל פעם היינו שואלות את אותן שאלות ואין תשובות ויש רק דחיות. בגלל החגים אין מי שיענה, תחזרו מחר, תחזרו בעוד שבוע. ביקשתי אישור עבודה כדי שאוכל לעבוד וקיבלתי אותו על הדרכון שלי עם אישור שהייה ל־90 יום. הימים היו ימים של טרום בחירות, ובמשרד הפנים המליצו לנו לשוב להונגריה ולעבור משם את התהליך. לא קיבלנו שום מכתב או הסבר על מצבנו".
"הגענו לפת לחם"
בעקבות כך, החליטו קוטבולג'י וגבריאל לשוב להונגריה כדי להשלים משם את תהליך העלייה של גבריאל. בעצת הסוכנות היהודית פנו השתיים לשגרירות ישראל בהונגריה ושם התברר להן שלא נפל שום פגם בתהליך העלייה שלהן. עם שובן לארץ בחודש פברואר האחרון, התגוררו השתיים תחילה אצל חברה באשקלון, ובהמשך עברו לאילת כדי לעבוד כחדרניות באחד מבתי המלון בעיר.
בתחילת חודש אוגוסט פנו גבריאל וקוטבולג'י למשרד הפנים באילת. "מנהלת המשרד ביררה בירושלים, ולמחרת נאמר לנו להגיע למשרד הפנים. גבו מאיתנו 180 שקל שלא היו לנו בכיס ונאלצנו לקבל כתרומה מאישה שסייעה לנו כדי לשלם עבור חותמת שהייה בארץ ל־45 יום שבהם אסור לי לעבוד", אומרת גבריאל בעצב. "זו הייתה מהלומה קשה מאוד. באה מקבלת כעולה חדשה סכום של 1,970 שקל. יחידת הדיור שלנו עולה 2,600 שקל לחודש ללא חשמל ועליי נאסר לעבוד. הגענו ממש לפת לחם".
כדי להשלים את תהליך הקליטה המדורג, גבריאל נדרשת להביא מסמכים חתומים מהונגריה. "כל מסמך כזה עולה עשרות יורו וכל מסמך דורש אישור נוטריוני ותרגום. זהו סיפור יקר של אלפי שקלים שלוקח זמן רב. ביקשתי שלפחות יתנו לי לעבוד במרוצת התהליך כדי שאוכל לפרנס את עצמי ואת אשתי וסירבו לבקשה שלי", אומרת גבריאל. "אנחנו אוהבות את ישראל ורוצות לחיות בה, אבל אני לא מבינה מדוע אנחנו צריכות לגווע ברעב בתהליך. אם אין לי לדרך לעבוד, אין לי דרך להתקיים או לעבור את תהליך הקליטה".
אם לא די בצרות שלהן, התברר לגבריאל שביטלו את תעודת הזהות שלה. "אף אחד לא אמר למה", היא טוענת. "אנחנו כעת במצב איום ונורא ואנחנו לא רואות כיצד נחלץ ממנו". "אני יהודייה ואשתי זכאית לעלות לארץ לפי חוק השבות", מדגישה קוטבולג'י. "אנחנו לא זוג של גבר ואישה, אבל אנחנו נשואות ומחויבות זו לזו. המצב שלנו כרגע הוא בלתי נסבל. אילו ידענו שזהו התהליך היינו עוברות אותו בהונגריה, ממציאות מסמכים ואת כל הנדרש. הביאו אותנו לארץ כעולות חדשות ומעבירים אותנו דרך קשה ואיומה. אני אזרחית ישראל ונכה, ועל אשתי שיכולה לתמוך בי נאסר לעבוד והיא לפני סכנת גירוש. אנחנו זקוקות לעזרה, עזרה לעבור את התהליך המדורג ועזרה מהרשויות".
בשלב הזה שום משרד ממשלתי אינו מקבל אחריות על מצבן העגום של שתי העולות החדשות, שבגלל הליך ביורוקרטי נמצאות כעת במצב בלתי אפשרי שבו הן אינן יכולות לעבוד ולהתקיים. גם אין כל התייחסות לעובדה שגבריאל קיבלה מעמד של עולה חדשה ומספר זהות ישראלי, שבוטלו בלי כל הסבר בראשית חודש אוגוסט השנה. מי ביטל את מעמד העולה של גבריאל ואת תעודת הזהות שלה? לא משרד הקליטה ולא רשות האוכלוסין מקבלים אחריות על ההחלטה הזו, ובאין תשובה למשרדי הממשלה פתרונים.
"הגוף האחראי על קבלת מעמד עולה הוא רשות האוכלוסין וההגירה בלבד. משרד העלייה והקליטה מטפל בעולים חדשים רק לאחר מעמד קבלת עולה מרשות האוכלוסין וההגירה, ולכן הנושא הנדון נמצא מחוץ לסמכותנו", מסרה בתגובה מנהלת אגף הדוברות של משרד העלייה והקליטה, שרית בן גור.
מנהלת אגף הדוברות וההסברה של רשות האוכלוסין וההגירה מסרה כי "רשות ההגירה אינה אחראית על קליטת עולים ואין זה תפקידה. מומלץ לפנות למשרד האחראי".
