בתביעה אותה הגיש עו"ד תומר בכר לבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען כי בני הזוג, המתגוררים סמוך לאשדוד, ניסו להביא ילדים לעולם, אך נתקלו בקשיים בכניסת האישה להיריון. לדברי התביעה, האישה עברה בשנת 1999 טיפולי הפריה בבית החולים "ברזילי" באשקלון, ונכנסה להריון מרובה עוברים, והחל מהשבוע השביעי להריונה החלה לסבול האישה מהיריון קשה, מלווה בהקאות ודימומים רבים.
במהלך ההיריון, עברה האישה בדיקות אצל אנשי מקצוע רבים במספר רב של מוסדות רפואיים, אך עד למספר שבועות לפני הלידה המוקדמת והכפויה שבוצעה בה, לא העלו הבדיקות ממצאים חריגים. בתביעה נטען כי בשבוע ה-24 בוצעה, בהמלצת הרופאים, בדיקת אקו לב-עובר, שהעלתה הדמיה מאד קשה של שלושת העוברים, וכשלושה שבועות לאחר מכן, בשבוע ה-27 להריונה, אושפזה האישה, ובוצע בה ניתוח קיסרי, במהלכו יולדו שלושה בנים פגים. בתביעה נטען כי שלושת הפגים המשיכו להיות מאושפזים בבית החולים לסירוגין, מיד עם לידתם, ובשבועות לאחר מכן, בשל בעיות בריאות שונות שפקדו אותם. לדברי עו"ד תומר בכר, ועדת אבחון של משרד הרווחה קבעה כי שלושת האחים סובלים ממגבלות מנטליות חמורות, ומשורה ארוכה ביותר של בעיות מוטוריות, בעיות בריאות, בעיות התנהגות, קושי בדיבור, הבנה וקשיי למידה.
פרופ' דויד: "הסיבוכים החמורים – עקב לידה בשלב כה מוקדם"
פרופ' אמנון דויד, מומחה ליילוד ולגניקולוגיה, קבע בחוות דעתו המצורפת לכתב התביעה, כי "הצוות הרפואי התרשל, במתן הטיפול הרפואי לאם, החל בטיפולי הפוריות בבית החולים "ברזילי", דרך ביקוריה ואשפוזיה שם, ועד לטיפולים שניתנו לה במסגרת קופת החולים, במהלך ובמעקב ההיריון". "מהלך ההיריון לווה בהקאות מרובות, הפלה מאיימת ודימומים, והסתיים בלידה מוקדמת במיוחד בשבוע 27, של יילודים במשקלים נמוכים", קבע פרופ' דויד בחוות דעתו. "דבר זה הוביל באופן בלתי נמנע לתחלואה משמעותית של היילודים, אשר נבעה באופן קלאסי מסיבוכי הלידה המוקדמת, כלומר מסיבוכי הפגות".
בין הסיבוכים הנפוצים שמהם סבלו היילודים, ואותם מנה פרופ' דויד, נמצאים הפרעות נשימתיות חמורות שהצריכו הנשמה מלאכותית, הפרעות לבביות, הפרעות מטבוליות, זיהומים וצורך בטיפול אנטיביוטי רחב, וכן הפרעות מוחיות. "ניתן לומר, שכל היילודים פיתחו סיבוכים חמורים מאוד, וזאת בצורה טבעית עקב לידה בשלב כה מוקדם, כאשר מערכות היילוד עדיין אינן מוכנות לחיים בעולם החוץ רחמי", טען פרופ' דויד.
"לא הוצעה הפחתת עוברים, בניגוד לרפואה הסבירה והמקובלת"
פרופ' דויד מפרט בחוות דעתו את הסיבות לכך שהצוות הרפואי שטיפל בתובעת, חרג מהפרקטיקה הרפואית המקובלת: לדבריו, "בניגוד לרפואה הסבירה והמקובלת באותן שנים וגם כיום, לא הציע הצוות הרפואי את האפשרות של הפחתת עובר או שניים מתוך השלישייה, במטרה למנוע את הסיבוכים המשמעותיים הטמונים בהריון מרובה עוברים".
"כעולה מהשתלשלות האירועים, התובעת עברה מספר רב של מוסדות ומספר רב של רופאי נשים בהריונה, אך בשום שלב לא הוצעה לה אפשרות זו של הפחתת עוברים, לא על ידי הצוות הרפואי, שטיפל בה במסגרת קופת חולים, ולא על ידי הצוות, שטיפל בה במסגרת בית חולים 'ברזילי'", טען פרופ' דויד.
לדברי פרופ' דויד כתוצאה מההתנהלות זו של הצוות הרפואי, נגרם לכל אחד מהיילודים נזק בלתי הפיך, וזאת בהסתמך על מאמרים שונים, ובהם מאמרים שפורסמו בשנת 1994, לפיהם הריונות שלישייה טומנים סיכון גבוה ללידה מוקדמת: בעוד משך הלידה הממוצע להריון יחיד הינו 41 שבועות, הריון תאומים נמשך בממוצע 35 שבועות, והריון שלישייה נמשך 33 שבועות בלבד. כמו כן, מציין פרופ' דויד כי ידוע, מתוך הספרות הרפואית, כי 19% מן הלידות של הריונות שלישייה הינם מוקדמים בצורה משמעותית, עם השלכות כבדות על תחלואה ותמותה של העוברים, לרבות הפרעות שונות לטווח ארוך.
"הולדת הילדים גרמה להפחתה משמעותית בהכנסת ההורים"
לאור כל זאת, תובעים הורי היילודים, באמצעות עו"ד תומר בכר, את בית החולים "ברזילי", את קופת החולים "מאוחדת" ואת משרד הבריאות, בטענה לשורת ליקויים לכאורה בטיפול שהוענק לאם, ולהתנהלות רשלנית לכאורה, דברי התביעה.
"בעקבות רשלנותם של הנתבעים, סובלים הילדים מנכויות רפואיות קשות, ושלושתם מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי כילדים נכים, המקבלים גמלת ילד נכה בשיעור של 150%" טוען עו"ד בכר.
לדברי עו"ד בכר, טרם הלידה ניהלו הורי הילדים אורח חיים תקין ונורמלי לחלוטין, תוך שהם נהנים מחייהם, מעבודתם ומעיסוקם. "עקב מצבם של הילדים, האם אינה עובדת כיום, והאב עובד בחברת הסעות במשרה חלקית, כשלפני הלידה עבד כנהג מונית במשרה מלאה ללא הגבלה". לדבריו, הכנסת בני הזוג פחתה משמעותית, ומיום לידתם של הילדים נאלצים הוריהם לסעוד אותם וללוות אותם לכל הטיפולים שלהם הם נדרשים. לאור כל זאת, ולאור העובדה כי הילדים לא יוכלו למצוא עבודה בעתיד ולהתפרנס בעצמם, תובעים ההורים בשם הילדים, באמצעות עו"ד בכר, פיצוי בסכום של למעלה מ-2.5 מיליוני שקלים מהנתבעים (סמכות בית המשפט).
