אם יש לידכם "מקלט אטומי", או אפילו כזה מהסוג הרגיל, כדאי שתכנסו. ברור לי שחלק מכם, ובעיקר מכן, שייקראו את הטור יקללו אותי בלב, או בקול רם, או שזה יביא אותם למריבה על סף הפרידה. אז מי שקורא זה על אחריותו הבלעדית. אני את שלי אמרתי. אפשר להיפרד בפסקה הזו. אם החלטתם להמשיך לא לבוא אליי בטענות.
רואה שבחרתם. תודה שבחרתם חכם סידי. עכשיו נמשיך. אני כאיש מערות לא מבין תופעה אחת שקיימת בין זוגות. תופעה שמתרחשת אחרי פרידה מבני זוג. תופעה של מהירות בלתי תאמן שהם מוחלפים. או במילים אחרות "המלך מת יחי המלך החדש". יותר ויותר מקרים שבהם בני או בנות זוג, נפרדו לכמה ימים או שבועות בודדים מאוד, וכבר אתם מגלים שהנה יש לכם מחליף, או מחליפה והם כבר חלקו ביניהם סדינים. סורי זה הכי עדין שיכולתי.
אתם עכשיו תגידו איש מערות, תגידו פרימיטיבי, תגידו מה אתם רוצים. אבל אני לא מבין את זה. לאן אתם רצים. הלו רגע "הגופה" לא התקררה" עדיין (לא חס ושלום גופה אמתית, מטאפורה יענו). מה יקרה אם הפרידה הקצרה פתאום תהפוך לקאמבאק? איך אפשר לחיות עם העובדה שבן הזוג שלכם שהיה אתכם זמן לא קצר, החליף אתכם תוך זמן קצר באחד או אחת אחרת, ולא רק זה, גם חלק אתו אינטימיות והנה הוא חוזר אליכם. גברים מהסוג שלי, רק שתדעו, ויש עוד כמה "מיוחדים" שכמונו, לא נחיה עם זה. הנה אני אומר. הראש לא נותן לנו. גם הלב…
כי יכול להות שהגבר המטרוסקסואל, זה שמעצים את הצד הנשי שלו יעביר את זה הלאה, משהו בסגנון – שנינו הלכנו עם אחרים. יכול להיות. אבל הגבר הקלאסי, ההוא שלא יצא עוד מהמערה נפשית, דהיינו כמוני וכמו בני דורי, לא יחיה עם זה. מה זה לא יחיה, ימות מזה. יהיה מוכן לוותר על הרצון לחזור אליכן גם אם הוא מת, מה זה מת, מת..מוטט. הוא ייזכר שמעכשיו יהיה צל של מישהו נוסף כל הזמן, בכל מקום. אבל בכל מקום.
אנחנו הגברים של פעם לא יכולים לחיות עם המחשבה הזו. היא לא מניחה לנו. גם אם אנחנו מאוד רוצים אתכן חזרה, לא נעשה את זה. זו המצאה של נשים. אישה, כפי שאני מכיר אתכן, ואני מכיר, כשהיא אוהבת, היא לא רואה אף אחד מלבד מושא אהבתה, ואם היא כבר החליפה אותנו, היא לא באמת אוהבת. את זה למדתי בשנותיי הרבות. יש לי דוקטורט בזה. פרופסורה, כל הגברים שקוראים עכשיו, רובם חושבים כמוני…אם הם לבד לא ליד בנות הזוג….האמיצים שבהם, גם אם הם לידן.
אני יודע שחלק מכם יגידו לעצמן שעדיף שאשתוק. יכול להיות. אבל אם הייתי שותק איך הייתם שומעים את הקולות. מישהו חייב להגיד את זה. לחסוך לכם את הטעות הזו, שאח"כ אין חזרה ממנה. הרוב חוששים, או כי הם חוששים שיגידו להם שהם לא פולטיקלי קורקטיים, או שהם חוששים להציף את מה שעברו. אני לא. אולי בגלל זה אני לבד. יכול להיות שלפעמים עדיף להגיד גשם שיורקים עלינו. יכול להיות. לא אני.
אז עצה לכן הנשים, כי אני בעניין שלכן מצטער (אבל אתן יכולות להפנות את הטור גם לגבר שעשה לכן את זה. תרגישו נח) , לפני שאתן (טוב אם אתן מתעקשות אז גם אתם הגברים), רצות אל הבא בתור, קחו אוויר ותחכו, אולי הפרידה תהיה קצרה מאוד ושוב תמצאו את עצמכן בזוגיות הקודמת, שאתם לא רוצים לוותר עליה. כי אם אתם לא רוצים לוותר עליה…תהיו קצת לבד…קצת… בסופו של דבר הסבלנות משתלמת….
