מה היה לי רע? היה לי הכל, הילדים המדהימים שלי (מנשותיי לשעבר…כן כן תסתלבטו לבריאות, כל אחד והצרות שלו. לא רוצה לדעת מה שלכם) עבודה, סליחה עבודות (אל תרוצו למס הכנסה, הם יודעים על כל שקל, תתקדמו) שאני אוהב, אחלה בית שהשכרתי לאחרונה, ובעיקר אף אחד שתשב לי על הראש….בקיצור המתכון לחיים ארוכים. ואז עשיתי את הטעות שהבטחתי לעצמי לא לעשות יותר לעולם. לתת למישהי פתח אליי לנפש הסגורה שלי. זה בסדר, אטמתי אותו מחדש. עובדה אני כותב על זה.
פעם מישהו חכם מאוד, ואולי אחד לא כזה, כי הוא למד את זה על עצמו, כתב משפט שהפך להיות החיים עצמם. – "אם אתם רוצים לקלל מישהו תגידו לו שיתאהב". וואלה כולנו היינו שם, "נרקומנים של אהבה". מסתובבים מסוממים שהיא איתנו….וגמורים שהיא עברה. ככה זה. אהבה היא כמו כל חומר נרקוטי אחר, עושה לנו שמות במערכת הדם…ומגיעה למח וגורמת לנו לא להשתמש בו. במח הכוונה….והלב עובד בשבילו שזה קצת יותר מידי ללב אחד שאצל רובנו הוא פגום מהפעמים הקודמות…
הקיצר (למרות שזה לא היה כזה קיצר), הכרתי מישהי. אל תשאלו אם היא יפה, כי אני לא הולך עם מישהי שאינה יפה…בעיניי. היא הייתה צעירה, כמו תמיד, אבל לא מידי. היה לנו כאילו "זיווג משמים"…או לפחות העננים, כי ככה הרגשנו. הרגשנו כמו שני ילדים מאוהבים. הכל נראה לי ורוד, גם החשבון המפוצץ במכולת, או הדו"ח ששם לי הפקח על הדלת. חייכתי חיוך של אדם שלא מחובר למציאות. כי המציאות נראתה לי כמו סיפור הוליוודי מתוסרט…עם הליכה לאופק בים ( או לפחות הליכה על הטיילת ליד). אפילו ברוב עונותיי דיברנו על עתיד ביחד. אני? עתיד? ועוד ביחד? ….כן כן יש אבל. אבל בפנים עמוק עמוק…יצא מהנפש כל הזמן, הספק ואכל בי…כאילו אמר לי, "היית שם. אתה זוכר איך זה נגמר"…אבל הייתי תחת השפעת סם החיוך שלה. ידעתי שזהו אני יותר לא בוגד (בחייאת עיוני), סליחה סליחה, אני יותר לא מחפש….
וזה קרה. בדיוק כמו שזה כנראה היה צריך לקרות. בדיוק כמו שהספק "שאכל" אותי אמר לי. הייתה מריבה מטומטמת, באשמתי, תירגעו, והיא מינפה את זה לפרידה. הכבוד שלי ביקש ממני לא לעשות שום פעולה (עצה אל תעשו) לתקן את מה שקרה. למרות זאת בכל זאת ניסיתי וקבלתי חזרה את אותה התשובה שהיה מספק "הדילר" לנרקומן…"זהו נגמר"! האמת היא הוסיפה עוד כמה מילים שלא יעזבו אותי עוד הרבה זמן, (ועזרו לי בימים הגשומים. לא בחיי, פשוט ירד השבוע מבול) ונעלמה. ככה פתאום. כנראה חיפשה עץ לעלות עליו מפניי. וכן ניסיתי לתת לה סולם או שניים ואפילו את הכתפיים שלי לרדת ממנו…אבל היא בחרה לרדת עליי….
למה אני מספר לכם את זה? לא כי אני מרוסק. אני חזק מידי להיות מרוסק (הרי שתי מערכות נשואים שהתפרקו, מפרקות, אבל גם מאוד מחזקות). אני מספר לכם בכדי שאני אהיה האחרון בדור הזה שיעבור את זה. אל תתאהבו. זה לא שווה את הרגע הזה של האחר כך. נכון זה יעבור, ובעוד שבועיים אתבייש בכלל ששיתפתי את הסיפור הזה אתכם, אבל עדיין בשביל מה זה היה לי טוב. לי, לך, לכם, לנו? בשביל מה? אל תתאהבו וזהו. בעצם תתאהבו, אבל רק בעצמכם.
אבל יקירותיי ויקירותיי, יש גם עצה של בעל ניסיון. הגלגל אנשים מסתובב. סבלנות היא מילת המפתח. אל תדאגו לרגע. גם אם אתם באותו המקום שלי עכשיו רק שתדעו שהוא מסתובב. לאט, אבל מסתובב. אוהו איך הוא מסתובב. (מציתי את הסיבוב. גם שאני קבלתי). עד כדי כך שלא פעם אותה רגל שבעטה בי, נעזרה בעוד אחת להתחנן כשהיא כורעת שאחזור. לא שאני מבקש שתיחננו, אבל זה יחזור אליהם. בדיוק. ובדוק. ועוד דבר אחד. תמחקו. תמחקו את מי שלא רצה להיות בחברתכם מכל מקום אפשרי, פייסבוק, הודעות, נייד, וואטצאפ, אינסטגרם, טיק טוק, אינסטרם, מייל ומצדי יונת הדואר המשותפת לכם… אני חשוב שכיסתי הכל.
גם אל תאספו שום מידע מאנשים צד שלישי…אין לזה ביטוח מקיף לרגש שלכם. זה לא שווה לדעת מה עם ההוא או ההיא שהיו. אסור לדעת. פשוט למחוק לאכול את הקיר מצידי אבל להיות כמותו. קיר. קרים. פשוט תיעלמו ותתעלמו. אל תתנו שום אפשרות לנסות לחזור לקשר. לא שלהם אליכם, אלא שלכם אליהם. כי בסופו של דבר אסור לרוץ אחרי מי שרדף אחריכם. גם כי זה מעייף וגם כי הם לא עוצרים. מניסיון….אני יודע, אתם רוצים להחזיר אותם…אז תעמדו במקום אל תרוצו אחריהם…תנו להם לבוא אליכם. ואם לא באו, תתקדמו.
תתקדמו כי יש מי שעזב אתכם, בסך הכל פינה מקום למישהו אחר, כנראה טוב יותר….אז שלא יקללו אתכם…זאת אומרת…אל תתאהבו….
