מאחר ואני לא עושה חשבון לאף אחד, אז הנה סיפור אמתי שלא המצאתי (כאילו יש כאלה שאני ממציא). הגעתי ל"פגישה עיוורת", יענו "בליינד דייט" עם מישהי, לאחר שיחת טלפון לא רעה בכלל.  היא הייתה בת גילי לערך. כשנפגשנו היא הסתכלה עליי ולפי הפרצוף שעשתה שעוד רגע היה נתקע לה לנצח בעיוות, הבנתי שלא עשיתי לה את זה. בגלל שאני גבר גברי, שאגב נראה פצצה לדעתי (המשוחדת) אמרתי לה בתוך רבע לשנייה, שתהיה בריאה (טוב לא אמרתי ככה, זה היה יותר כמו חץ ממוקד ומדויק, שהיא תסתובב עם "הכאב" שלו עוד הרבה זמן, תאמינו לי הרבה זמן), ונתתי לה את בעיטת הדרך.

אז כן, גם אני שופט על פי מראה חיצוני. וכן אני יודע שהיופי בעיניי המתבונן, אבל נהיה פה משהו לא ברור בכל ענייני הפנויים פנויות, כולם מברברים את המח על כמה הם שונאים שטחיות, ורגע אחרי שנפגשים מחליטים שההוא ממול או ההיא ממול אינם לטעמם וממשיכים הלאה בכמויות שניות בודדות שיוסיין בולט לא הגיע אליהן בשיאו. לגיטימי. אבל אולי, רק אולי, הגיע הזמן לשדרג את זה. בפסקה הבאה תדעו מה לשדרג.

הנה עכשיו תדעו. אולי הגיע הזמן לחייב כל אחד להגיע לפגישות שכאלה, שלפניהן לא ראיתם את האדם, עם מראה שתופנה לצד השני, וכל אחד יראה את הפגמים שלו ולא רק את קווי המתאר של מי שממול. הרי בנינו רוב הפנויים פנויות אינם כבר ילדים, ויש להם איזה קמט וחצי או יותר (אנחנו הגברים פשוט לא יכולים למרוח על זה טון וחצי של איפור) ויוכלו ככה לשפוט את הפרצוף שמולם, מעט יותר בצורה מכובדת. לא, לא אמרתי שצריך להמשיך להיפגש עם מישהו שאתם לא רוצים ולא נמשכים, אבל היחס לצד השני יהיה מעט יותר הגיוני. ולא פרצוף, עקום, שהפך אותה אגב בעיניי למכוערת, אם כי היא הייתה נחמדה מינוס. טוב מינוס מינוס.

ובכלל מה זה כל העניין הזה של שיחות ארוכות בטלפון לפני שנפגשים. כל אחת, בדרך כלל כל אחת, רוצה לדעת את מורשת הקרב של הגבר שממול. מי אתה? מאיפה באת? ולאן אתה הולך? מה עושה? מה תעשה? ילדים? חתולים? ומה לא. והשאלה הקלאסית בסיום….למה התגרשת? כי היה לי טוב יא סתומה. למה התגרשתי? כי זה לא הלך. בדיוק כמו שלך זה לא הלך. אבל הרי היא או הוא בצד השואל, אז מה אכפת לו. והכי קטע שלוקחים לך את הראש שעה, עם שאלות שאני לא רוצה להגיד לכם מאיזה איבר זה מגיע…. ובסוף כאמור זה לא זה. אולי עדיף הפוך להיפגש ואז לקחת את הראש? רק אומר.

ובכלל יש הרגשה כי ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נהיים יותר בררניים. רוצים מישהו או מישהי יפים יותר, צעירים יותר, מחוטבים יותר. יאללה. הלו, עוד רגע גם אתם תישארו פג תוקף, ותרדו מהמדף כמו שאני נוהג להגיד בצורה הכי לא פוליטיקלי קורקט. אז תתקדמו. אל תתפשרו, אבל גם אל תחשבו שהרגע הגעתם מהשקה של בושם חדש שאתן הדוגמניות (נו טוב והדוגמנים) בו. צאו מהסרט. הוא סרט אימה. ומהר.

ויש עוד עצה, כי אני לא יכול בלי. תגיעו לבליינד דייט בלי הגלימה של השיפוט. בלי ההרגשה של מינוי לשופטים שקיבלתם הרגע. אל תשפטו את הצד השני על פי רגע חיצוני אחד בלבד. אולי מאחורי האיש הזה או האישה הזו שנראים לכם ככה באותו הרגע פחות אטרקטיביים, יסתבר כי הוא, או היא, או הם, אלה שיעשו אתכם מאושרים. רק אומר. אבל מה שאתם רואים זה דרך העיניים לא הראש. כי הרי מגיל אפס חנכו אותנו לנסיכה ולנסיך. הלו, אנחנו בגיל, או רובנו, אלה שמחפשים את הביחד, של הצפרדע, לא של הנסיכים. האגדה היחידה פה היא העובדה שאתן (כן בעיקר אתן) מאמינות שהסיפורים האלה הן המציאות. זה הכי רחוק מהמציאות. המציאות גלומה במי שמגיע ויורד מהרכב לפגישה אתכן ואין לו קרבה לסינדרלה, שילגיה או 3 הדובים… אז אולי נבין שאנחנו חיים "בביצה"…והמראה בביצה היא לא משהו….תקנו מראה, היא תפתח לכם את העיניים למציאות. לכו תקנו.  אנחנו מחכים.