הרבה פעמים אנחנו קוראים בעיתון ידיעה על אירוע טראגי קשה, או על אסון, שאירע וממשיכם הלאה. לא מתעכבים, בדרך כלל על מה קורה לאלה שנחשפו לאירוע. על האנשים שנאלצו להיות חלק מזה כי אלה היו בני משפחתם הקרובה או היו במקום בעת שהאירוע התרחש. מי שכן נותנים את הדעת ונמצאים כל הזמן ליד אותם אנשים במהלך האירוע ולאחריו , ונותנים להם סיוע נפשי, הם אנשי יחידת חוס"ן (חירום וסיוע נפשי), של איחוד הצלה. אחד מארגוני העזרה הראשונה, החשובים שיש. אחד מאותם אנשי היחידה הוא אבהם ביטקין, בן ה-40 נשוי ואב ל-9, שהוא עובד סוציאלי באשדוד קליני במקצועו בבוקר, אבל מוצא את הזמן בערב ומשמש בהתנדבות, כאחראי מקצועי במחוז דרום, מטעם היחידה המיוחדת הזו.
יחידת חוס"ן נוסדה בכדי לתת מענה ראשוני למקרי פוסט טראומה למקרים של אסונות שנלווים למקרי החירום הרפואיים אליהם מוזעקים מעל 6000 מתנדבי איחוד הצלה. מקרים כגון: התאבדויות, פיגועים, מוות בעריסה ומקרים טראגיים נוספים. היחידה עוזרת בזמן אמת, ברמת השטח כמענה משלים למענה הרפואי, כמו גם לפי מידת הצורך, למתנדבי הארגון הנחשפים למראות קשים. היחידה מורכבת מבעלי מקצוע כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שמתנדבים ביחידת חוס"ן.
נחזור לאברהם ולסיפור המיוחד שלו, שדרכו אולי אפשר קצת ללמוד על היחידה. אברהם עובד סוציאלי קליני ומטפל CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) במערכת בריאות הנפש באשדוד. במסגרת העבודה שלו הוא עוסק בהערכה וטיפול נפשי. לדוגמא טיפולים בחרדות בדיכאון ובכל סוגי הבעיות הנפשיות.
כשהוא מסיים את העבודה הלא פשוטה הזו, מצפה לו עוד עבודה, התנדבותית כזכור, בחוס"ן, כאחראי מקצועי במחוז דרום, הוא מטפל בכל הפן המקצועי של בריאות הנפש שקשורה בפעילות בשטח של איחוד הצלה באזור ובעיר. במילים פשוטות כל מי שנחשף לאסונות גדולים, אברהם ואנשיו שם בשבילם.
אברהם מספר כיצד הגיע ליחידה המיוחדת. הייתי בעבר 4 שנים חובש במד"א ונאלצתי לוותר בצער על זה לאחר שהמשפחה גדלה. בשנת 2017 נודע לי שנפתחה יחידה באיחוד הצלה שנותנת סיוע פסיכולוגי בעת משבר יחידה שהמטרה שלה למנוע הדרדרות למצבי טראומה נפשיים. הבנתי שזה מתאים לי. כי זה גם לחזור להתנדב בארגון חירום וגם לתת מהפן המקצועי שלי".
באחד האירועים הוא מנע אסון כפול, שהשתמש בכל הידע שלו, הנפשי/מקצועי והרפואי: "הגעתי לבית שבו היה אירוע טראגי קשה. במקום היו האב ועוד בני משפחה. הם היו מחובקים כולם יחד ונראו יציבים. הצגתי את עצמי והאבא אמר לי: "תודה רבה זה בסדר אנחנו חזקים". לא מיהרתי לעזוב את הזירה, כי מניסיוני, דברים יכולים להשתנות. כבר היו מקרים שעניינים נפשיים צצו אח"כ. לאט לאט הגיעו קרובי משפחה אל הבית. עמדתי מחוץ לבית ובשלב מסוים ראיתי שקרובי המשפחה יוצאים עם האבא, אבל הוא במצב "מפורק" ורועד לחלוטין.
אברהם ממשיך לתאר את מה שארע: "פילסתי את הדרך לאב, ושאלתי אם הוא מרגיש טוב. הערכתי שהוא עובר משהו פיזי לא טוב, הקשור ללב. שאלתי אם יש לו בעיות בלב או לחץ דם והוא ענה שהוא מטופל בכדורים ללב ואינו מרגיש טוב. הוא לא זכר מתי לקח את התרופות".
ברגעים האלה אברהם הבין שצריך לטפל באב רפואית. "פניתי לבני משפחה ובקשתי להביא לו מיד את התרופות. מיד התחלתי לייצב את המצב הנפשי והפיזי שלו. לאט לאט הוא חזר לעצמו. היה לו בהתחלה לחץ דם גבוה מאוד ובסופו של דבר המצב התייצב, וגם התרופות הגיעו. נמנעה הדרדרות. המקרה הזה אפשר לי להשתמש בניסיון שלי כחובש. במקרה הזה היה צריך לשלב בין הטראומה הנפשית לבעיה הגופנית שנוצרה בגלל זה".
לא "לוקחים" את המקרים האלה "הביתה". זה לא משפיע?
"קודם כל מדברים על זה בתוך הצוות. יש באותו הלילה נוהל של שיחה עם עמיתים. זה נועד לפרוק הכל. למחרת עם כל כונן שנחשף לאירוע אסון נוצר קשר של תת מחלקה שלנו שנקראת "חוסן פנימי". המטרה של היחידה הזו לטפל בכוננים, או אנשי כוחות ביטחון כמו המשטרה לדוגמא שנחשפו לאירועים טראגיים וקשים וצריך לדאוג לבריאותם הנפשית גם כן.
לאברהם יש עצה חשובה מאוד לציבור הרחב, במיוחד לנוכח הניסון שלו מהאירועים הרבים, שלצערו הוא נכח בהם:
היה אירוע טרגי אחר שבו היה ילד בן 8 שנחשף אליו. כשהגעתי ראיתי קרובי משפחה שלוקחים אותו מהמקום. זו טעות. הילד נמצא עם כולם וכולם זה החוסן שלו. אדם שנמצא במצב של טראומה אף אחד לא מבין אותו. המסר שלי לציבור הרחב במקרה חס וחלילה כזה, הוא לשמור על לכידות, לא להפריד אנשים. אנשים שנמצאים באסון, צריך להיות איתם לא לנתק אותם ולהשאיר אותם לבד. אם אדם יחד מקבל את החוסן המשפחתי והחברתי, ברגעים האלה, אח"כ יש פחות סיכוי שיפתח טראומה מאוחר יותר.
וברמה האישית אתה לא זקוק גם אתה לעזרה לפעמים?
"אני במיוחד זקוק שיהיה לי עם מי לשתף. אנשים שעוסקים בבריאות הנפש יודעים כמה חשוב לא לשמור בבטן. אני לא משחק אותה חזק. מה שקורה ב"חוזק" הזה זה שאני לוקח כאב ודוחף אותו פנימה, לא פותר. להיות חזק זה להתגבר על הבושה ולהתחלק בצער שלי עם עוד אנשים, כי אח"כ זה יכול להתפרץ בצורה גדולה יותר".
