ערן ביטון (32) נולד למשפחה שחיה ונושמת ריקודי עם. הדוד שלו גדי, הוא מרקיד ידוע ומוכר, אבל זה לא מה שהביא אותו להתחיל לרקוד בגיל 15. כמו במקרים רבים, זה קרה מאהבה. "תמיד הכרתי את התחום של ריקודי העם, אבל הגעתי לרקוד כי התאהבתי בילדה שהלכה להרקדות", הוא מספר. "היא הפסיקה, ואני המשכתי". מאז עברו הרבה מעגלים וריקודי שורות, כולל אותה נערה שאולי אינה יודעת שבזכותה ערן הפך למרקיד. שנה לאחר מכן, כשהוא בן 16 בלבד, החליט ערן לפתוח חוג לריקודי עם שיהיה מיועד לבני גילו, עד גיל 18. הוא ניגש אל האחראי בבית לברון, והרקיד שם במשך שנתיים. "הרקדתי עד הגיוס שלי לצבא, הפסקתי שנה, ואחרי זה במהלך השירות חזרתי להרקיד".

מאין הגיעה התעוזה לפתוח חוג ולהרקיד בגיל כזה צעיר?
"הנושא של ההדרכה משך אותי. לא רק ללמוד, ראיתי את עצמי נכנס למרכז המעגל ומדריך. היה לי סוג של ביטחון, הלכתי לאחראי, אמרתי שאני רוצה אולם להרקדה, הוא זרם איתי והתחלנו את דרכנו. הכנתי פלאיירים, עברתי בבתי ספר, רצתי ממקום למקום בלי להתבייש, ואנשים באו ורקדו. בזכות דוד שלי היה לי קל להביא ריקודים חדשים לחוג וללמד אותם. גם בחרתי מה שאהבתי, מה שעשה טוב, זה היה חוג מגניב. הרקדתי שם שנתיים".

במהלך השנים ביסס ערן את מעמדו כמרקיד מוביל. כיום הוא מרקיד בכל הארץ ובחו"ל. ביום שני הוא באשקלון, ביום שלישי בקיבוץ גליל ים שאליו עבר עם אשתו והילדים, וכבר יותר מעשור הוא מגיע בימי רביעי למקיף ז'. פעם בחודש, בשבת האחרונה של החודש, הוא מרקיד בחוף קשתות. ההרקדות בקשתות הן בחינם. כרגע הן מתקיימות בחמש אחר הצהריים, אך בעתיד הקרוב יעברו לשעה 11 בבוקר. "באשדוד הרקדתי כמעט בכל מתנ"ס בעיר", הוא אומר, "היו לי חוגי מתחילים, חוגים לקשישים, לעיוורים, גם חברים באקי"ם אירחתי לא פעם להרקדה באשדוד. היום אני מלמד בבקרים בכל בתי הספר בגן יבנה שיעור ריקודי עם לכיתות א'-ג'. בסוף השנה אנחנו מקיימים אירוע שיא בשם 'בית ספר רוקד', שמראה מה למדנו במהלך השנה. זה פרויקט שאני גאה בו, כי פיתחתי אותו מכלום, וכיף להיות חלק מזה".
מה סוד ההצלחה של מרקיד טוב? ערן מסביר שזה לא רק הידע או לעבוד מול אנשים בגובה העיניים. "יש גם דברים מעבר, וזה לתת הרגשה טובה, לגרום לאדם שיבוא לא רק לרקוד אלא גם לשמוח, להכיר אנשים".

זה מה שתגיד לצעירים?
"אגיד להם שבמקום לצאת למועדון לרקוד טראנס והאוס, אפשר לבוא לרקוד לצלילי מוזיקה ישראלית שגדלנו עליה ושהגדירה אותנו, וגם להכיר עוד אנשים, כמו שאני ואחי הכרנו את בנות הזוג שלנו ואחותי הכירה את בן זוגה. חוץ מזה, זה המון כושר. אתה רוקד כל הערב, שורף הרבה קלוריות, מוציא הרבה אנרגיה. זה שיעור אירובי בלי משקולות, שיעור בריא שמיועד למי שלא אוהב חדר כושר, ורוצה להיות בכושר. במקום לאכול במבה מול הטלוויזיה ולזפזפ בין הערוצים, אתה יכול לבוא לרקוד, לשרוף קלוריות וליהנות".

מי צריך סמבה בברזיל כשיש הורה
כאמור, ערן מוכר לא רק בארץ. מדי שנה הוא מוצא עצמו מעביר סדנאות ריקוד ברחבי העולם. "הייתי בעשרות מקומות", הוא אומר, "באוסטרליה, במדינות בארה"ב, בשוויץ, בלגיה, צרפת, הונגריה, ועוד המון מקומות באירופה, וגם פעמיים ברזיל. מזמינים אותי ללמד במחנות ריקודים, הם מכירים אותי מהפייסבוק, דרך ריקודים שחיברתי במהלך השנים, מתקשרים ואומרים 'בוא ללמד', ואני מגיע בשמחה. אני גם יוצא לטיולים עם רוקדים. אני קורא לזה 'מחול בדרכים', ועושה את זה כבר עשר שנים. אנחנו יוצאים כקבוצה למלון בצפון, לסופ"ש, למעין מחנה ריקודים, לומדים, רוקדים ומשלבים תכנית אמנותית".

מדובר ביהודים שמחפשים קשר לישראל דרך הריקוד?
"יש מקומות שקשורים לקהילה היהודית, כמו למשל בברזיל. שם נערך פסטיבל גדול שאירח להקות מחול ולהקות ריקודי עם. לשם נסעתי עם קבוצה של רוקדים. בארה"ב זה בדרך כלל אירועים פרטיים, שהרבה מהם קשורים לישראלים שירדו מהארץ או ליהודים שמתחברים לנושא. אבל זה לא רק יהודים. יש קבוצת אנשים מבלגיה שרוקדים ריקודי עם, הם אוהבים את זה, לא מבינים מילה מהשיר, ורוקדים כמו בארץ. כשהם שומעים שיש אירוע של ריקודי עם באירופה, הם ישר מזמינים מקום. פעם הם נסעו 14 שעות כדי להגיע לסדנת ריקוד שהעברתי בווינה".

מה שטוב בריקודי עם שהם זהים בכל מקום. ערן מסביר שאי אפשר סתם לחבר ריקוד ולהפיץ אותו כדי שלא יקרה מצב של עשרות ריקודים לשיר אחד. "אם אני שומע שיר ברדיו, ורוצה לחבר לו ריקוד, אני נכנס לאתר מיוחד באינטרנט, ושם אני רושם את השיר על שמי. אני היחיד שיכול לחבר לו ריקוד, ויש לי שנה לעשות את זה. אחרי שחיברתי, אני שולח וידאו למנהלי האתר. כאשר זה מאושר רוקדים בדיוק את מה שחיברתי בכל העולם. אתה יכול ללכת לחוג בארץ או בחו"ל לשמוע ולרקוד את אותם שירים".

לאילו שירים חיברת ריקוד?
"'מעבר למסך' של שגיב כהן, 'מהפכה של שמחה' של עומר אדם וליאור נרקיס, 'בן אדם' של משה פרץ, 'אור' של אליעד נחום, 'כמה יופי' של אדיר גץ ועוד שירים. זה מה שגורם להזמין אותי להשתלמויות כדי ללמד".

כל המשפחה התחתנה בהרקדה
ערן, נשוי מזה שנתיים וחצי, והוא אב לשני ילדים קטנים, בת ובן. את אשתו הכיר בהרקדה. "הרקדתי בהרצלייה בשבת כל כמה שבועות, והיא הייתה מגיעה באופן קבוע כל שבת לרקוד עם אביה. אמרתי לאבא שלה: 'תן לנו גם לרקוד איתה', והוא בשמחה איפשר לי, ומאז הכול היסטוריה".

מה מושך אנשים לריקודי עם?
"היופי הוא שיש בריקודים הכול מהכול. זה פונה לקהל הרחב, גם למי שרק חושב לצאת לפעילות ספורטיבית. ריקודי עם זה גם מהנה, וזו גם פעילות מחשבתית כי צריך לזכור את צעדי הריקוד. זה חוצה גילים, כי בכל גיל אפשר לרקוד. יש לי רוקד בן 84 וילדה בת עשר שמגיעה לרקוד עם אימא שלה. מבחינת עלות, זה עולה בסך הכול 30 שקלים, וההרקדה נמשכת משמונה בערב עד 12 וחצי בלילה כולל קפה וכיבוד".

מה לגבי הסטיגמות שיש על המשתתפים בהרקדות?
"יש הרבה הסטיגמות על ריקודי עם. יותר משאר המקומות. 'בוגדים בוגדות', 'גרושים גרושות', למה? כי אנשים אוהבים לדבר, ואנשים מפחדים או ממה שהם לא מכירים או שהם מקנאים שאחרים נהנים. בריקוד אין מחסום של נגיעה ויותר קל לעבור שלב, ויש גם ריקודי זוגות. אנחנו נלחמים בסטיגמות. כמובן שיש כאלה שמתגרשים, אבל גם יש מתחתנים. אני, אחי ואחותי דוגמה חיה לכך. אנחנו באים לעשות טוב, וכל הזמן מצטרפים רוקדים, גם צעירים, ילדים של רוקדים, דור ההמשך, וזה מעודד. אם יש ילדים שנגועים בסטיגמות על ריקודי עם, עצם זה שהם רוקדים בבית ספר, נותן להם אישור שזה בסדר לרקוד וזה כיף".

פסטיבל המחול באשדוד
במסגרת חגיגות ה-60 לאשדוד יתקיים פסטיבל מחול בעיר בתאריכים 25-29 ביוני. ערן הוא חלק מצוות ההפקה. מי שאמון על הצוות הוא אבי לוי. "אבי לוי הוא כוריאוגרף ידוע ומוכשר בתחום", אומר ערן. "רקדתי בלהקה שלו, ומאחר שלמדתי משחק גם שיחקתי בהצגות חנוכה של החברה העירונית. אני אוהב את התחום, לשמח ולבדר אנשים, להיות יחד עם כולם. בסופו של דבר, אני איש של אנשים".

מה עושה מי שרוצה להתחיל לרקוד, ולא יודע כלום?
"יש חוגים שמיועדים למתחילים, הם נערכים בדרך כלל שעה אחת לפני ההרקדה, ומלמדים אותם את הבסיס שאיתם יכולים להתקדם. אנחנו מקווים בקרוב לפתוח חוג מתחילים באשדוד, יש כל הזמן אנשים שרוצים ללמוד. זה לא קל, יש שחושבים שתוך שבועיים הם כבר ידעו הכול, אבל כדי להתקדם זה לוקח בערך חודשיים. אם מתמידים, נהנים יותר ויותר, והכי חשוב – לא להתייאש, כי יש מאות ריקודים ואתה רק מתחיל. צריך לאזור סבלנות וכוח, אבל זה שווה כל מאמץ. גם אם מישהו מרגיש שאין לו קואורדינציה או שהוא אף פעם לא רקד והיה יושב בצד, גם כאלה יכולים להשתלב".