רובנו גדלנו להאמין שאלוהים הוא ישות שאפשר להתפלל אליה, לבקש ולהשתדל כדי שתגשים את חלומותינו. אין לו דמות הגוף ואינו גוף, אבל מיהו אותו אלוהים באמת?
בשנים האחרונות אני יותר ויותר מפתחת אצלי את האמונה שאלוהים הוא הכל וכל אחד מאיתנו. כאילו מיליון חתיכות ממנו התפזרו ונטמעו בכל אחד מבני האדם, בטבע, באדמה, ביופי וגם באכזריות. אין הפרדה של טוב ורע, הכל נובע מאנרגיה אחת ומאינסוף אנרגיות. הכל עשוי ממנו והוא קיים בהכל, ככה שכל אחד מאיתנו הוא אלוהים קטן, הוא אינסוף.
כל מפגש בין אלוהים אחד לאחר יוצר הדהוד אינסופי חדש של משהו שנמצא בתוכנו. השתקפות של האחד באחר.
הראסטפארים נוהגים לומר I&I, אני ואני במקום אני ואתה. כי אני זה בעצם אתה ואתה זה בעצם אני. אנחנו היקום והיקום הוא השתקפות של מי שאנחנו. ולכן הכל הוא תהליך של למידה אינסופית. כל מפגש, בין אם זוגיות ובין אם זה אדם ברחוב שפגשנו, הוא למידה והתפתחות בעבודה על עצמנו.
ההתגלות האלוהית היא האיזון שנוצר בין שני כוחות קיצון שנפגשים. היא כוח ההרמוניה הנוצרת בין שני כוחות שונים ויותר והיא מהות הצדק. והאיזון הזה צריך להיות קודם כל בנו, החתירה של האדם היא להגיע להתגלות אלוהית של איזון פנימי. צריך לסמוך על היקום שיוביל אותנו למפגשים שיזכירו לנו נקודה חדשה בעצמנו עליה אנחנו צריכים לעבוד כדי להגיע לאיזון. מכאן נולדה האימרה: "הכל לטובה".
ומהי מהות האישה?
האישה יש לה רובד עמוק יותר, כי היא מסוגלת ממש לברוא אלוהים, יחד עם הכוחות הזכריים כמובן. עם כמה שהפמיניזם המודרני לעיתים מתעקש לשים את הנשיות בצד, בניסיון להשוות בין הכוחות הזכריים והנקביים, יש משהו מלא עוצמה בבסיס הנשיות, שהיום אולי קצת נשכח ופחות מוערך.
הפמיניזם האמיתי בעיניי הוא היכולת להכיר בעוצמת הכוחות הנקביים שלנו, ברחמיות המעידה על הכלה, רוך, מעגליות, פתיחות וגמישות הדעת, בשפה שלא מדברת חוקים והגדרות, אלא רגש טהור ואינטואיציה, אותנטיות ונאמנות לעצמך.
גן העדן שלנו מתחיל מהרחם, בו הכל מאוזן, יש אנרגיה נכנסת ואנרגיה יוצאת, הכל מסונכרן בצורה מושלמת בדיוק באופן שבו אנחנו צריכים, ולשם אנחנו צריכים לשאוף היום.
לא סתם דרשה ורג'יניה וולף, "חדר משלך". כי לאישה יש שפה משלה ממש, ולפעמים השפה הקיימת ביקום לא משרתת את הכוחות הנקביים, והתפקיד שלנו הוא לדאוג שהשפה הנקבית תישאר בעולם. לאזן אותה בתוך המציאות הפטריארכלית הקיימת בבירוקרטיה, בציונים, בתחרות ושאר דוגמאות.
כמה חשוב לעולם שלנשים שלנו יהיה מספיק כוח כדי לבטא את עצמן כפי שהן, שיהיה בשבילן די מקום ומרחב בעולם. ויותר מזה, שלכל בריאה ביקום יהיה את האיזון בין שני הכוחות הללו בתוך עצמה.
היקום נכון יותר כשיש איזון בין שני הכוחות הללו, וכשאנחנו שוכחים את זה אנחנו שוכחים את מהות העולם.
שנזכה החג הזה בחירות פנימית ואיזון אמיתי, בין אם במנהיגות שתהיה מאזנת ומאוזנת ובין אם בעם ובאחדותו, בין אם בכל קרובינו ובין בכל אחת ואחד מאיתנו.
חג חירות שמח! 🍷🙏
