ההצגה "נשיבה דיאלי", מגיעה לעיר מבית תאטרון הנגב, תאטרון יוצר שקיים מזה 35 שנה וממוקם במועצה האזורית אשכול. המופע מאופיין בז'אנר ייחודי, עם עלות הפקה של כחצי מיליון שקלים. בנוסף, ההצגה הגיעה לאולמות הגדולים ביותר בארץ וכעת היא מגיעה גם אלינו לאשדוד… "נשיבה דיאלי" מציגה את סיפורם של איבון ושמעון, אשר עוברים מהעיר שדרות לעיר האורות שבפריז. העלילה מתרחשת בפריז, בעקבות העלייה הגדולה של יוצאי מרוקו מצרפת לישראל. יתרה מזאת, ההצגה חושפת את הקונפליקט בין הישראליות למרוקאיות ובין האופי הישראלי לצרפתי. דמותה של איבון מוצגת כמרוקאית שגרה וגדלה בישראל, אך מייחלת להיות כמו הצרפתים שבפריז. היא עורכת דין צעירה שבונה את דרכה במשרד מכובד ומתחברת לסגנון המדויק והמתוקתק, ומקפידה על נימוס. היא לא רוצה תמונות של הבבא סאלי אצלה בבית ובשבילה הבשורה שבעלה שמעון, שעוסק ביהלומים, הולך לחפלות היא הגרועה ביותר.

לזוג איבון ושמעון שתי בנות והעלילה מתפתחת כאשר החמות המכונה "ללה מסעודה" מגיעה לביקור. דמותה של ללה מסעודה נולדה מהצגה שיצאה קודם לכן, כך מסביר יעקב אמסלם במאי ההצגה: "ללה מסעודה היא ילידת מרוקו שגרה בשדרות ובהצגה 'נשיבה דיאלי' טסה לפריז לבקר את בנה ואשתו, איבון. דמותה מאופיינת כסבתא שהתחתנה מוקדם, ילדה ילדים וניהלה את משק הבית. היא דמות שמחוברת לשורשים שלה ומסייעת לאיבון להרגיש בנוח וכמו בבית". ההצגה מאופיינת בסגנון של קומדיה ונשענת על הז'אנר של התאטרון המרוקאי, אך מוצגת בסגנון קצת אחר ממה שנהוג בארץ בד"כ, כך מספר ג'קי ממן מנהל השיווק של ההצגה: "אני בא מרקע מרוקאי ונורא חשוב לי לקדם את הנושא. הייתי בכמה הצגות בארץ שהרגשתי בושה, גם כאזרח וגם כבן להורים מרוקאים. ההצגות הללו פשוט הציגו זלזול בקהל ואנחנו החלטנו שאנחנו עושים את זה אחרת".

כשג'קי אומר אחרת, הוא מתכוון לעיבוד שנעשה מבחינתם לז'אנר הקיים ויצירת מעבר למשהו שונה, שלדבריו, יותר מכבד את העדה. אנט אסייג, תושבת אשדוד שמשחקת את איבון בתפקיד הראשי, מסבירה את דעתה על התיאטרון המרוקאי: "התאטרון המרוקאי השתפר מאוד בשנים האחרונות, וזה גם בזכות תאטרון הנגב שנותן פוש רציני לעניין הזה. ההצגה היא הצגה עם תוכן, היא לא סתמית וממש לא נופלת מהצגות קיימות כמו למשל בהבימה, קאמרי ובית לסין, אני אומרת את זה כמי שהולכת להצגות". כאשר אני שואלת את אנט למה כוונתה כשהיא אומרת שהז'אנר השתפר, היא מסבירה: "פעם היו הצגות מרוקאיות אבל לדעתי הן לא הכי נתנו כבוד, היום ההצגות המרוקאיות השתפרו. קודם כל השיפור הוא ברמת המשחק. פעם בז'אנר הזה היו רק קללות, הצגה מרוקאית זה לא רק קללות, אנחנו גם באנו עם תרבות, לא רק תרבות של אוכל אלא גם של פתגמים, אנחנו עשירים בפתגמים".

אנט אומרת את הדברים הללו כמרוקאית בפני עצמה, אשר עלתה לארץ בשנת 83' והגיעה ישירות לאשדוד, בה היא גרה עד היום. על העיר היא מספרת: "העיר אשדוד מדהימה, תמיד אהבתי אותה והיא התפתחה הכי יפה שבעולם, אני מאחלת לה שתמשיך להתפתח ולהיות קשובה לצעירים, אך אשדוד לא נותנת לנו בתאטרון המרוקאי במה, אני פונה פה לראש העיר שיעשה לטובת זה משהו".

כמו כן, על הדמות הראשית שאותה היא משחקת בהצגה (איבון), אנט מספרת על היותה דמות קלאסית. בנוסף, היא מבהירה כי למרות שאיבון לאורך המופע על הבמה, מנסה להיות ולהגיע לרמה אחרת בחברה בפריז, היא לא מתביישת לדבר מרוקאית ולא שוכחת מאיפה היא באה. נוסף על כך, אנט מציגה כי היא מאוד מזדהה עם הדמות וההתפתחות שלה בכל סצנה.

הצגה בשלוש שפות…

מערך ההצגה מורכב משימוש בשלוש שפות: עברית, מרוקאית וצרפתית. את התרגום להצגה מעברית ביצע סמי לוי, תושב אשדוד גם כן, שבעברו היה קצין בכיר בשירות בתי הסוהר, וכיום מתפקד כשחקן ומתורגמן. על תהליך התרגום של ההצגה הוא מספר: "תהליך התרגום לקח לי חודש, היוצרים הביאו לי את התסריט ואת הטקסטים עם המילה הכתובה בעברית ואני תרגמתי לערבית-מרוקאית וגם צרפתית. הוספתי דברים ונתונים מרוקאים ונשענתי על דברים שהיו חסרים. כותבי ההצגה הביאו לי כתיבה בסגנון פולקלור ישראלי טיפוסי, והיה חייב לשנות זאת. שיניתי קצת וקיבלו את זה בכיף. הגעתי לחזרה הראשונה ועשינו קריאה של הטקסט עם השחקנים כדי לראות איך הם קוראים".

את דעתו על הז'אנר המרוקאי וההצגה בפרט סמי מתאר בגאווה: "אני מאחל לתאטרון המרוקאי שיחזק את המסורת והערכים שלנו. אני נולדתי כמרוקאי, זה המוצא שלי וכשגדלתי התחלתי לראות שאנחנו מאבדים את השירה, המסורת וכדומה. בהצגות שלנו בז'אנר הזה אנחנו משתדלים להראות מי זו האישה המרוקאית והתרבות המרוקאית". את התפתחות התאטרון בעיר הוא מתאר בשמחה אך מציג ואומר: "אני מרגיש נפלא עם זה שההצגה מגיעה לאשדוד, אני מקווה שיבואו עוד אנשים. התאטרון באשדוד מתפתח בצורה מדהימה אבל לא לנו כמרוקאים, הלוואי שימשיכו לתת לנו במה".

אנט הסבירה כי השימוש במגוון השפות לאורך ההצגה נועד על מנת שהדור הצעיר יבין ויוכל גם הוא ליהנות ממנה. סמי ממשיך ומספר על שמה של ההצגה ומפרט: "תרגום השם של ההצגה, הוא מערבית-מרוקאית. משמעות השם זה 'חמתי', החותנת שלי. ללה מסעודה (החותנת) היא אישה מאוד דומיננטית וכלתה איבון לא כל כך ששה לקבל אותה. מסעודה כל הזמן מדברת על בנה וישנו קונפליקט מסוים בין הכלה לחותנת, אצל המרוקאים זה נפוץ שהכלה והחותנת לא אוהבות אחת את השנייה…".

הז'אנר הקומי ככל הנראה למרות העיסוק הנרחב במוצא, לא מתיימר להיכנס לנושאים עדתיים וכשאני מעלה זאת בפני אנט, היא מבהירה כי היא לא נכנסת לפוליטיקה אבל לדעתה: "השד העדתי תמיד יהיה קיים, אני לא באה בטענה, אבל עדיין… היום הנושא אולי קיים הרבה פחות אבל הוא קיים". נוסף על כך, לציבור הקוראים והאנשים שאף עדיין לא נחשפו לז'אנר היא מבהירה: "ההצגה מאוד מושקעת, היא יפיפייה ומאוד מהנה תבואו לראות ולא תצטערו".

ההצגה תערך בהיכל התרבות אשדוד, יום רביעי 17.10.18 בשעה 21:00. עלות כרטיס: 90 שקל. להזמנה בטל': *8949