אין משהו שמסמל יותר את יום העצמאות כמו הטקס בהר הרצל, נו אתם יודעים עם דגלים והרבה גאווה ישראלית. טקס שהפך לסמל. כולנו צופים בטקס שמסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. הטקס הנוכחי, שציין 70 שנה, משך אליו הרבה עיניים. גם שלכם. מי שהסתכל טוב טוב, יכל לראות 5 דגלנים מאשדוד, אחד מהם ערן דויקר. הוא לא רק דגלן אלא גם מצטיין.
רס"ר ערן דויקר (34), נשוי פלוס 3, הוא תושב ויליד אשדוד, שגר ברובע י"א. הוא מהנדס בתחום המכ"מ. השנה הוא גם מצטיין ראש להק ציוד, ולאחר הטקס בהר הרצל הוא ימהר לקבל את ההצטיינות שלו.
להק ציוד הוא יחידה ראשית במטה חיל האוויר, המהווה את גוף המטה של המערך הטכני של חיל האוויר. הלהק אחראי לתחזוקה ולפיתוח המערכות השונות שמפעיל החיל ושמירת מלאי החלפים עבור מערכות אלו. הלהק קובע את מדיניות האחזקה של מערכות החיל ומוביל את פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בארץ ובחו"ל וביחידות חיל האוויר. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.
דויקר: "למדתי במקיף ו' באשדוד, ועברתי בכיתה י' ללמוד בטכני בחיפה. התחלתי מסלול שוחרות ואח"כ התגייסתי לחיל האוויר ב-2003, בתחום האלקטרוניקה. התחלתי כהנדסאי ועכשיו אני מהנדס ואחראי בתחום המכ"מים". דויקר גאה מאוד בשני הדברים ולא ישכח את יום העצמאות ה-70 של ישראל. מבחינתו הוא מציין שני דברים שהם בגדר חלום, ההצטיינות והדגלנות. דויקר: "אין ספק שזה כבוד גדול. זו הצטיינות של ראש הלהק תת אלוף, ועבורי זו נקודה חשובה בחיי".
דויקר גאה לא פחות בטקס בו יצעד בהר הרצל עם עוד דגלנים מצה"ל. הוא מספר על הבחירה בו: "עברתי מיונים מאוד קשים שבוחנים את המוטיבציה לראות שיש לך גם קורדינציה. הגיעו 1000 אנשים למיונים ומהם נבחרו 72. זה התחיל בבחירה שלי בבסיס שלי, אח"כ נבחרתי מתוך חיילים מועמדים של חיל אוויר ובסוף למיונים של כל צה"ל. תמיד רציתי לדגלן ורק בצבא היה לי סיכוי להיכנס לנישה הזו. לפי דעתי זו זכות, תמיד ובוודאי כשמציינים את עצמאות 70 למדינת ישראל".
דויקר חלם על הרגע הזה, של ההצטיינות והדגלנות שנים רבות: "זה חלום. שני הדברים. לדוגמא כשהייתי ילד הייתי רואה את הטקסים בטלוויזיה כמו כל ישראלי אחר, או ילד בן גילי. אמרתי לעצמי שאגדל אהיה גם שם. רציתי להיות שם. זה הטקס הכי חשוב של מדינת ישראל. זה שיא הישראליות בעיניי, יודע מה, שיא הציונות בעיניי ואני לא מתבייש להגיד את זה, בוודאי בתור לובש מדים. זו אחת החוויות היותר טובות שעברתי. מדובר ברמת דיוק מאוד גבוהה. מספיק שאחד יעמוד 5 סנטימטר לא במקום, בתמונה אווירית רואים את זה. אנחנו וכל העולם".
מסתבר כי ההצטיינות הייתה תמיד חלק מרס"ר דויקר. הוא היה שחקן טניס שולחן במועדון כפרי אשדוד. ערן היה בולט בענף ואפילו בשיאו היה בין עשר טניסאי השולחן הטובים בארץ. גם היום הוא ממשיך ומתאמן בסווט סטאר באשדוד ושומר על אורח חיים ספורטיבי, שבודאי יעזור לו בטקס. הוא לא שוכח מאיפה הגיע. דויקר: "אשדוד היא חלק ממני, אני אוהב את הים, את העיר. אני נושא את הדגל ומקבל את ההצטיינות גם עבור העיר ועבור חיל האוויר שזה בנשמה שלי. השנה יהיו כמה דגלנים מאשדוד והטקס השנה הוא אחד כזה שטרם ראו".
כשהוא מדבר על כמה דגלנים מאשדוד, הוא מדבר על עוד 4 שייטלו חלק, סגן א' (מסווג), רס"ל יצחק ביטון, סמ"ר מוריה אלימלך , סג"ם יקיר חחשוויאלי והוא עצמו. בטקס הם התאמנו זמן רב בכדי ליצור צורות כמו 70 שנה למדינה, מגן דוד, סמל המדינה ועוד.
אחת הדגלניות מאשדוד היא כאמור סמ"ר מוריה אלימלך (23). אלימלך, כמו היתר, התאמנה במשך חודשיים מה-18.2, אז החלו האימונים לטקס של הדגלנים (ללמדכם כמה זה חשוב. חודשיים לפני). לוח הזמנים של אימוני הדגלנים כללו פעילות מהשעה שבע בבוקר, אז הם צעדו על ההר בן 15-20 ק"מ. אח"כ מנוחה, אימוני צהרים, אימונים לילה ושוב צעדות וצעדות ותיאומים. הכל אינטנסיבי. לא פעילות שחווים ביום יום. היו כאלה שלא עמדו בזה ועזבו. זה היה עבורם מאמץ גדול לא רק פיזי, אז אל תקלו ראש בזה.
מוריה אלימלך, אף היא בקבע, גרה גם היא ברובע י"א. היא משרתת בחיל משאבי אנוש, באגף התכנון קשרי חוץ עם כל הצבאות הזרים. ללא ספק חתיכת תפקיד. כן, בדיוק מה שאתם מדמיינים, קשרים עם צבאות אחרים. יש יחידה כזו מסתבר בצה"ל. היא רס"רית המשמעת של חיילי הסדיר של היחידה שמכשירה חיילים להיות משקי קישור מול מדינות. לדוגמא נספחים מחו"ל שמתארחים בארץ.
מוריה: "אני בת 23, למדתי במקיף ט' בעיר. סיימתי והתגייסתי לצבא. בתיכון למדתי לוגיסטיקה, ולכן היה לי ברור שאתגייס למשהו לוגיסטי בצבא. לאחר מכן עשיתי תפקיד של משקית משמעת במפקדת צנחנים. הגעתי לקורס רס"רים, קורס של רס"רי משמעת. בקורס הרס"רים עשו מיונים מי צועד טוב. הגיע מפקד טקס המשואות סא"ל שמעון דרעי ובחן אותנו ומשם הגעתי לכאן".
מוריה מוסיפה מיד: "זו גאווה בשבילי שגם שבחרו אותי, לא חשבתי שיבחרו אותי. לא חשבתי שאגיע להר הרצל. ממש שכנעו אותי בהתחלה. אמרו לי תלכי ולא רציתי כי רציתי להתקדם ביחידה שלי, ידעתי שזה ייקח זמן. אבל בסוף הבנתי שזו גאווה גדולה וזה משהו שיהיה משמעותי לא רק עבורי, אלא לרבים והחלטתי ללכת על זה".
