שמונה שנים של חוסר ודאות עברו על אריה איטח, קצין העיר המוערך של אשדוד, שהגיעו לסיומן ביום ראשון האחרון, לאחר דרמה של ממש שהתחוללה בבית המשפט, שם הקריאה השופטת את פסק הדין בעקבות משפטו הארוך והמייגע של איטח, שהואשם תחילה בעשיית מעשים מגונים כלפי עובדות, אך לשמחתו בית המשפט גרם למבוכה גדולה למשטרה ולפרקליטות, לאחר שהחליט לזכות אותו מכל אישום בטענה שהוא חף מפשע ללא רבב.

היו אלה שמונה שנים קשות. תחילה הואשם איטח בתחילת שנת 2010, זאת בעקבות תלונות שהוגשו נגדו וחקירות שהתבצעו במשך חודשים ארוכים, אך איטח לא אמר נואש וטען כל העת לחפותו. במהלך חודש נובמבר של שנת 2013 זיכה בית המשפט את קצין הביטחון של העיר מכל אשמה, אך הפרקליטות החליטה לערער ולאחר שבית המשפט המחוזי אישר את קבלת הערעור, התיק הועבר לבית משפט השלום באשדוד ומשפטו נפתח מחדש. לאחר ארבע שנים נוספות של עוגמת נפש, החליטה השופטת גילת שלו באופן סופי כי אריה איטח חף מכל אשמה. עוד קבע בית המשפט כי עדויות המתלוננות לא אמינות, ואף העלה חשד כי הן תואמו מראש.

בכתב האישום, שהוגש בתחילת שנת 2010, בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים, נכתב כי איטח מואשם לאחר שביצע את המעשים בשלוש עובדות באגף הביטחון שעליו היה ממונה, כאשר הוא נאלץ לצאת לחופשה עם פרוץ הפרשה. בעדותן של השלוש, שלבסוף התבררו כאמור כלא אמינות, נכתב כי איטח ניסה לחבק ולנשק את העובדות בניגוד לרצונן, בעת שאחת מהן הייתה בחודשי הריון מתקדמים. כתב האישום, שנגנז וגרם למבוכה עבור המשטרה, פירט עוד כי איטח השמיע הערות בעלות אופי מיני גם כלפי עובדת אחרת והמשיך בהתנהגות זו, עד שעזבה את עבודתה, אך לשמחתו הצדק יצא לאור וכל הטענות הללו הוכחו כשקריות.

אריה איטח הוא אלוף משנה במילואים, כשבעברו העשיר כיהן כסגן מפקד בה"ד 1 המיועד לקצונה, וכן מייסד פלחה"ן גבעתי. הוא גם אביו של צחי איטח ז"ל, חלל צה"ל האחרון שנפל בלבנון לפני נסיגת צה"ל בשנת 2000, עליו כתבנו בהרחבה בעיתון "המגזין" לא פעם.
לפני כמעט שמונה שנים, אחרי הבחירות לרשות המקומית, שלוש מעובדות העירייה טענו כי איטח הטריד אותן מינית. במשך כל העת הוא טען שמדובר בעלילת שווא וכי בכירי עירייה ושלוש המתלוננות, שהן גם פעילות פוליטיות, חברו יחד נגדו זאת לאחר שהעביר למשטרה חומר מפליל נגדם.

איטח התרגש מאוד מהחלטתה של השופטת לדון אותו לכף זכות, והוא פרץ בבכי מיד עם קבלת ההחלטה והקראתה ע"י השופטת. "זה היה רגע של אושר לאחר סבל ארוך וממושך", אמר איטח בראיון לעיתון "המגזין" ואתר "אשדוד אונליין".

אריה, מה הרגשת מיד לאחר החלטת השופטת?
"יצא ממני פרץ של רגשות שהיה נמצא בתוכי במהלך שמונה השנים האחרונות, ההרגשה של העננה שהוסרה, של משקולת כבדה שירדה מעל הצוואר של משפחתי ושלי, ותחושת יכולת לזקוף את קומתנו מחדש, זה לא היה פשוט".

נחזור רגע אחורה, עוד רגע מתחיל המשפט, היית אופטימי?
"תמיד ידעתי שלא עשיתי דבר, הייתי מאוד נחוש להוכיח את צדקת דרכי, לשמור על שמנו הטוב, ומי שמכיר את פרטי הדיונים ואת מה שכתבה השופטת בפסק הדין המורחב, רואה שהם לא הצליחו להרים את טענותיהם לכדי מימוש, ואפילו לא לכדי ספק סביר, ובעקבות זה היא זיכתה אותי. אני הרי העמדתי מולם את כל טענותיי ואת כל העדים שלי והשופטת הבינה את זה".

יש בליבך טענות כלפי המשטרה או הפרקליטות?
"אין לי טענות כלפי אף אחד, אומנם הפרקליטות קצת גררה רגליים לדעתי, אבל מעבר לזה בית המשפט היה בסדר".

כשאתה אומר גררה רגלים, למה אתה מתכוון?
"אני מתכוון לזה שכשרואים משפט שהוא מתוקשר ומעניין את התקשורת, הופכים את זה לסחבת, בדיוק כמו שקורה להרבה אנשים במדינה שלנו, הרגשתי את זה על בשרי ולא יכולתי לעשות עם זה כלום לצערי".

לאן פניך מועדות?
"אני עושה את תפקידי באהבה, ואני לא שואף לשום מקום. עשיתי כבר קריירה בצבא, את תפקידי היום אני חושב שאני עושה על הצד הטוב ביותר, כך לפחות לעניות דעתם של מבקריי, ואני משאיר בידי ראש העיר ומנכ"ל העירייה לקבל את החלטותיהם. אני לא מבקש שום דבר, אני רק רוצה לחזור לנחת ושלווה ואושר במקום עבודתי ועם בני משפחתי".

מי שליווה את איטח זמן רב והיה לאוזן קשבת עבורו הוא עורך דינו מנחם רובינשטיין, שאמר לתקשורת לאחר הקראת פסק הדין כי "כך לוקחים חיים של אדם. במשך שמונה שנים הוא מונח על הברביקיו. ניתנה הכרעת דין מאוד נוקבת, שלא רק מזכה את הלקוח שלי, אלא שולחת אצבע מאשימה למתלוננות".

כיום אריה איטח ממשיך לשמש כקצין הביטחון של העיר אשדוד, לו עבודה רבה בתחום בטיחות התושבים, והוא עושה אותה ברגשות של סיפוק על הצד הטוב ביותר. לאחרונה חנך איטח, יחד עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי את "הבור" שמשמש את עיריית אשדוד ומחלקת הביטחון בשגרה ובעת חירום.