סגן אנריקו זריהן (21) הוא קצין אשדודי המשרת בחיל האוויר בתפקיד בעל חשיבות ואחריות רבה, אבל כדי להגיע אל המקום הטוב בו הוא נמצא כיום, היה עליו לעבור הרבה מאוד אתגרים בדרך. אנריקו גדל בבית מסורתי ולו שלושה אחים גדולים, כשהיה בן 13 התגרשו הוריו וכשנה לאחר מכן, הוא החל לעבוד בשטיפת מכוניות על מנת לעזור כלכלית למשפחתו.
לאחר שסיים את לימודיו בכיתה י' במקיף ג', הוא פרץ לדירה ונעצר למספר ימים. בעת ההליך המשפטי שנפתח נגדו הוא נשלח למעצר בית שארך שנה וחצי. כחלק מתהליך השיקום של המשטרה הוא הופנה לקצינת מבחן שכיוונה אותו לפרויקט "סיכויים" של עמותת "ידידים". הם הצמידו לו חונך שליווה אותו לאורך כל התקופה וכיוון אותו אל הדרך הנכונה.
בחודשיים הראשונים בהם החלו חבריו ללימודים את כיתה י"א, הוא היה במעצר בית מלא והשתדל להשלים את הלימודים מרחוק. לאחר שראו כי הוא עושה מאמצים להשתפר ומתנהג כשורה, הקלו עליו את תנאי מעצר הבית והוא הורשה לצאת בכל בוקר אל בית הספר.
החונך מפרויקט "סיכויים" הפך לחבר טוב של אנריקו, עשה יחד עמו שיעורי בית, שיחק איתו כדורגל ובעיקר הוציא אותו מהשגרה הקשה של מעצר הבית. בזכות מאמצים רבים מצידו ובזכות סיוע רב מצד בית הספר שהחליט לתת לו הזדמנות שנייה, הצליח זריהן לסיים 12 שנות לימוד בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. בשל התיק הפלילי שהיה לו, לא היה בטוח כי יוכל להתגייס לצה"ל, אך לבסוף הוא גוייס לחיל האוויר.
אנריקו, ספר לנו על הדרך שעברת בצבא.
"אחרי שהתגייסתי שירתי בקריה כפקיד לשכה, עשיתי יומיות וחזרתי כל יום הביתה. אחרי תקופה מאוד קצרה הרגשתי שאני רוצה לתרום יותר ולממש את הפוטנציאל שלי אז ויתרתי על הת"ש ועברתי לבסיס עובדה שנמצא ליד אילת. שירתי בתחום מבצעי הקרקע של החיל כמפעיל מכלול בבח"א 10. הייתי שם כמעט שנה. רציתי לצאת לקצונה, אך בעקבות העבר שלי הוגדר שיש לי בעיה בקשיי הסתגלות, ולא רצו להוציא אותי לקצונה. עברתי תהליך מאוד ארוך של המלצות ואישורים שהוכיחו שזה חלק שנשאר בעבר שלי ושאני כשיר להתקדם בצבא. סיימתי בהצלחה את קורס הקצינים, ועשיתי גם את ההשלמה של חיל האוויר. שובצתי בבסיס פלמחים בתפקיד שעוסק באבטחת הבסיס, תפקיד שדורש המון משמעת ואחריות. כיום התקדמתי עוד, ואני מ"מ טירונים בבסיס הטכני של חיל האוויר, לאחרונה פתחתי מחלקה של חיילי שח"ר כחול, חיילים חרדים המשתלבים בחיל האוויר. כבר חתמתי קבע לשנה, ואני עומד לחתום לשנה נוספת. הקצונה היא סוג של ניצחון מבחינתי וככה אני מרגיש שאני מחזיר טובה למדינה על זה שהיא נתנה לי הזדמנות שנייה לתקן את המעשים שעשיתי ולהשתפר".
שמעתי שנפגשת עם נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, איך זה קרה?
"אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, הציגו בבית הנשיא את פרויקט 'סיכויים'. הגעתי לשם כדי לספר לו על הדרך שעברתי, והייתי בעצם ההוכחה בשטח להצלחה של הפרויקט המדהים הזה שבזכותו הגעתי לאן שאני נמצא היום".
עברת תהליך מאוד מעניין, מה בעצם גרם לך לרצות לעשות את השינוי?
"אני חייב המון לפרויקט 'סיכויים' ולחונך שליווה אותי בכל התהליך. וכמובן שזה גם בזכות הרצון העז שלי להצליח ולחזור לתלם".
מאין שאבת את האנרגיות?
"היו לי המון אתגרים בדרך, אבל מה שהחזיק אותי היה הרצון שלי להצליח כדי לא להתפספס. בפרויקט היו לנו גם פעילויות קבוצתיות שעזרו לי להחזיק את עצמי ולא למעוד והשתתפתי ברכיבה טיפולית שמאוד עוזרת".
איזה מסר אתה רוצה להעביר לצעירים אחרים שנמצאים במצב בו אתה היית לפני כמה שנים?
"אני רוצה שהם ידעו שהכל אפשרי. זה לא פשוט וזה לא ורוד ומהיר כמו שזה נשמע. יש הרבה קשיים ועליות ומורדות בדרך, צריך המון רצון והתמדה. זה תהליך מאוד ארוך שמצריך כוח נפשי ורצון להשתפר ולעלות כל הזמן אבל זה היה שווה את הכל".
