כתוב בפרשה: "בני ובין בני ישראל אות היא לעולם…". החפץ חיים המחיש במשל: כל אדם שיש לו חנות או בית מלאכה קובע שלט מעל דלת חנותו או בית מלאכתו, ובשלט זה הפונה לרשות הרבים, כתוב באותיות גדולות מהו בית המלאכה. שלט זה גם בא להגיד שבית מלאכה זה עדיין חי וקיים, וגם אם יסע ליום או יומיים השלט עדיין מעיד שהמקום קיים. אך אם יוסר השלט מעל העסק, הרי מעיד הדבר שבעל העסק העתיק משכנו למקום אחר, או סגר את העסק.
כך הוא בעניין השבת, אות היא בין בורא העולם ובינינו: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש…". השבת היא גם אות וסימן לכל יהודי המעיד על היותו יהודי ועל הברית אשר נכרתה בין הקב"ה ובין ישראל, ואפילו אם קרה שעבר יהודי על אחת ממצוות התורה, עדיין לא פקעה ממנו יהדותו, שהרי אף אם עזב את "העסק" לזמן קצר עדיין לא הורד ממנו השלט הקבוע מעליו. וכל עוד הוא משמר את השבת עדיין הוא בעל העסק.
אך אם היהודי מחלל את השבת הריהו כמסיר את השלט מעל פתחו, והריהו כמעיד על עצמו שאין עוד נשמתו נשמה יהודית, כי נשמה זו פנתה ונסעה מזה, כאותו בעל עסק שנטש את חנותו. ואמרו חז"ל: "כל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה".
הלכות אמירת שלום קודם התפילה:
כיוון שהגיע עמוד השחר, אסור לו לאדם שיקדים לפתח חברו ליתן לו שלום קודם התפילה, ואפילו הוא אביו או רבו, אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב. ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לעסק מעסקיו או לשום עניין, ואגב זה נכנס אצלו ליתן לו שלום. אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם התפילה, אפילו זה הלשון אסור. ואם פגע בו בדרך מעיקר הדין מותר לומר לו שלום. אך טוב לומר גם בזה בלשון אחר, כגון בוקר טוב, וכדומה.
מותר להקיץ את חברו ששמו שלום ולקרוא לו בשמו, אף שהוא קודם התפילה.
כל מה שאמרנו שאין להקדים שלום לחברו הוא דווקא קודם תפילת שחרית, אבל אחר תפילת שחרית, כל היודע מחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום ואינו נותן לו שלום, נקרא גזלן, כמבואר בגמרא. ואמרו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק. ויש אומרים דלמי שאינו רגיל ליתן לו שלום, אין להקדים לו שלום, דשמא לא יחזיר לו וייקרא גזלן ועובר על לפני עור. אך אין זה אלא ממידת חסידות בעלמא.
מותר לצאת לשדה התעופה קודם התפילה כדי להיפרד מאביו או רבו היוצאים לארץ אחרת. אך לא ייפרד מהם בלשון "שלום", אלא בלשונות אחרים, כמו נסיעה טובה, וכדומה. וכל שכן שמותר כשמלווה אותו לדרך. ואם יארגנו מניין להתפלל שחרית בשדה התעופה, מותר לנסוע לשדה התעופה להתפלל שם ואחר כך להיפרד מאביו או רבו.
