כתוב בפרשה: "ויקצוף משה על פקודי החיל". מסבירים המפרשים – כל הכועס, שכינה מסתלקת ממנו ומפסיד הרבה מעלות טובות.
ועוד נאמר "כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו שנאמר "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהינום". אמר ריש לקיש: "כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו". אנו רואים שמידת הכעס היא מידה מגונה מאוד, והעונשים הבאים על הכועס עד כדי ירידה ממדרגתו. טבע האדם להצדיק את כעסו, וזה נגרם ע"י עיוות שיקול הדעת של האדם שנגרם מהכעס. בשלוש מקומות כעס משה רבינו ונתעלמה ממנו הלכה. בשבת, בכלי מתכות, ובאונן (אדם שנפטר לו קרוב וטרם קברו אותו).
בשבת- שנאמר "ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וכו'.. ויקצוף עליהם משה", כיוון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת.
בכלי מתכות- שנאמר" ויקצף משה על פקודי החיל", אמר להם משה החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם".. כיוון שכעס שכח לומר להם הלכות מתכות..
ובאונן- גם כאן נשכחה ממנו הלכה.
מסבירים המפרשים שחכמתו מסתלקת לא בגלל עונש, אלא מכוח הכעס, לכן אין הבדל אם הכעס מוצדק או לא. מסופר על האר"י הקדוש שהעיר לתלמידו רבי חיים ויטאל שלא יכעס על אחיו. ענה לו תלמידו שזה מתוך חינוך הוא כועס עליו, אמר לו האר"י הקדוש: "אף על פי כן צריך להעיר ולחנך בלי לכעוס וגם אם צריך תראה כלפי חוץ כביכול כעס אבל מבפנים תשאר שליו ורגוע".
"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ".
ה' יתברך מצווה את משה להילחם במדיינים על שהחטיאו את עם ישראל ולאחר מכן תיפטר מן העולם. מנהיג רגיל שיודע בסוף הקרב הוא ימות היה עושה הכנות איטיות ולוקח את הזמן להכין את החיילים ואולי אפילו למשוך את האימונים העיקר להישאר בחיים. לא כן משה רבינו שהיה נאמן לה' יתברך בכל מאודו ולא התמהמה, מיד ציווה את עם ישראל להכין את הצבא ולצאת ולהילחם למרות שיכל לעשות כן, שהרי ה' לא ציוהו מתי לעשות דבר זה ויכול לחיות עוד הרבה שנים עד שיקיימנו.
על כן בני ישראל נתעכבו מלצאת למלחמה כיון שידעו שבסופה משה רבינו יפטר, עד שנמסרו בעל כורחם שנאמר "וימסרו מאלפי ישראל", אך משה עצמו אינו מתחשב בשום דבר, הוא יודע שאת ציווי ה' יש לקיים מיד ואין להתמהמה גם אם הדבר יחיש את מיתתו. הגאון הרב ש"ך זצ"ל אומר כי כל חפצו של משה היה להרבות כבוד שמים, האני שלו כלל לא תפס מקום במחשבתו, והסיבה שפנחס נשלח למשימה זו היא משום הכרת הטוב שהייתה לו למשה, על שגדל במדיין ואמר שאין זה מן הדין שיילחם בה, רוממות רוח וקדושה כזו אין אנו יכולים למצוא בנקל אצל בני אדם, אנו רואים פעמים רבות שאדם יכול להטיף ולדבר על כבוד שמים, אך כאשר הדבר ידרוש ממנו לוותר על חייו או לצורך ממונו, מעטים הם אלה שיוכלו לעמוד במשימה, ומשה לא נרתע והיה מוכן להקריב את חייו לצורך ריבוי כבוד שמים ובגלל מידת דרך ארץ אין הוא עצמו יוצא להילחם בעם שהיטיב עמו.
רבי שמעון בר יוחאי אומר בזוהר הקדוש שלעתיד לבוא בגאולה נשמת משה רבינו (שהוא המשיח הראשון שהיה לעם ישראל) תרד לעולם שלנו לבוא לעזרת משיח צדיקנו ואיתו "שבעת הרועים". יהי רצון שה' יתברך יזכה אותנו לגאולה השלימה בקרוב וברחמים אמן!
זכות דברי התורה יהיו להצלחת ושמירת כל חיילנו היקרים ולהשבת כל החטופים שלנו לביתם בריאים ושלמים הן בגופם והן בנפשם. ולע"נ כל הנרצחים. ולע"נ גיסי שנפטר השבוע גדעון בן זוריה למשפחת מימון.
שבת שלום עם ישראל האהוב.
