"אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". מילים אלה כתובות בסידור בתפילת שחרית… המילה שואה מוזכרת, מילה קשה ואימתנית. והמשמעות: חורבן, הרס וכיליון, מוות, סוף ואבדון.

האיש שאיתי הוא בן לניצולי שואה, אביו ואמו זכרונם לברכה שרדו את הזוועה. הוריהם נרצחו מול עיניהם, הנאצים טבחו בבני משפחותיהם. הם נותרו בחיים, פגועים בנפש, פגיעה שלא תתואר. נשאו בליבם עד מותם את צלקות העבר.

כשהפכתי חלק ממשפחתו של האיש שאיתי… נחשפתי לסיפורי אימה, שעד אז לא הכרתי. נאצי, הוא אדם גזען, אלים ואכזר, כך במילון העברי נאמר.

אדם- הוא בן המין האנושי, על פי המילון, ואני שואלת, האם הנאצים יכולים להיות בני המין האנושי או חיות אדם שעלו לשלטון?

בימי השואה המחרידה, לא הייתה לעם היהודי מדינה. והצורר הנאצי קם עלינו לכלותינו, ללא הבחנה. שישה מיליון יהודים נטבחו, נרצחו, רק בשל היותם יהודים, בני עם ישראל, וכל יהודי באשר הוא לארץ הנכספת ייחל.

העולם שתק, מול רצח עם המוני, פה ושם הביעו זעזוע קל, ולא אמיתי במיוחד. עם לבדד ישכון, מול עולם צבוע ומלא שנאה, דמו של היהודי הותר, היינו לבד.

והנה הגיע השביעי לאוקטובר, השבת השחורה משחור… לעם היהודי יש מדינה, אך הוא חי על החרב מיום הקמתה, ולא מפסיק לקרוא את תפילת "יזכור". לעם הזה יש אויב ממש בפתח דלת ביתו… אויב אכזרי במיוחד, שחפץ להשמידו. בני בליעל, שהנאצים לידם זה משחק ילדים. חיות אדם, מפלצות, אכזריים ברמות אחרות, יצירי השטן שאין לתאר. והחיות האלה נמצאים פה ליד, ממש מעבר לגדר.

וזה לא שלא ידענו מי הם השכנים, שגרים ממש כאן. חלק נכבד מהעם ידע תמיד שהם יצירי ידיו של השטן. אבל תמיד היו כאן אנשים, יהודים, קוראים להם שמאלנים. שדיברו עאלק שלום, והבנה, ומאוד חיבבו את אלה השכנים. הם אפילו שתפו איתם פעולה בכל מיני הזדמנויות… כן,כן עם אותם בני מוות שבשבת ההיא רוצצו ראשים של תינוקות.

אז באה עלינו שואה בכל עוצמתה, שואה כזאת שלא ידענו כמותה, השנה 2023 ויש לנו מדינה, קטנה אמנם אבל חזקה, מדינת היהודים. אבל הרוצחים השפלים, נכנסו אלינו הביתה, בקלות מפחידה ועשו בנו שפטים.

שואה גדולה, אין מילה אחרת שתגדיר את זוועת האלוהים…ויש לנו מדינה, ויש לנו צבא, אבל הם נכנסו באין מפריע , והיכו ללא רחם בזקנים, גברים, נשים וילדים.

ושוב העולם הצבוע עד בחילה, עומד מנגד, בקושי מגנה, אפילו הופך אותנו לרעים, בכל העלילה.

ואכן יצאנו למלחמה… יש שיגידו מלחמת חורמה ואני אומרת זו לא הייתה כוונת המשורר במשפט משואה לתקומה. עם שמכבד את עצמו, עם שאנסו את בנותיו, שחיללו את כבודן, עם שרוצצו ראשיהם של ילדיו, תינוקות בית רבן.

 

עם שהשפילו את חייליו, ערפו ראשיהם, ביתרו גופותיהם, לא השאירו זכר לבני משפחותיהם, עם כזה היה צריך לדרוש נקם, היה צריך להבין שמעבר לגדר גרים חלאות אדם. העם היושב בציון היה צריך לדרוש נקם. והנה ממש בימים אלה, יושב לו סינאוור באחד החורים, והוא הרוצח השפל, הוא שמנהל את עסקאות השבויים, הוא שנתן את ההוראה להשמיד את העם היהודי, שגדל על תורתו של היטלר הצורר. על פיו של זה השטן, ישק דבר, הוא המחליט הוא הבורר.

מה שנותר לנו, זה רק להתפלל לבורא עולם, האחד והיחיד, שישמור עלינו מאויב מבית ומחוץ, בלעדי הבורא לעם הזה אין עתיד.