לא מכיר יותר מידי אנשים שהלכו לישון בלילה בין מוצאי השבת לראשון. גם אלה שהניחו את הראש על הכרית, השאירו עין אחת על המיטה. היה ברור שכולנו חששנו מההתקפה התקדימית של איראן על ישראל.
אז איראן אולי חגגה בבוקר שאחרי, אבל במזרח התיכון החגיגות הן מאוד מאוד קצרות. צריך לחכות לתגובה ישראלית, ויותר מזה, איראן עלולה מבחינתה ועשויה מבחינתנו, למצוא את עצמה מבודדת במזרח התיכון ובעולם (ועוד לא אמרנו מילה על התגובה של ישראל, שיכולה, וצריכה לבוא בהמשך, בסבלנות, כשהיא לא לבדה ועם גיבוי של קואליציית מדינות).
תראו מה קרה באותו הלילה. העולם והמזרח התיכון נחלקו לשניים. אלה שעם ישראל, גם אם זה "משנאת המן" ולא "מאהבת מרדכי" (אני באופן אישי בעד מישהו שתלוי בנו בגלל אינטרס) ואלה שנגד איראן. האיראנים ירו ואיתם חיזבאללה מלבנון, החותים מתימן ולזה תוסיפו את חמאס שעושה זאת ברציפות מאז ה-7.10. מהצד השני התייצבו לצדנו באופן בלתי משתמע לשתי פנים, ארה"ב, בריטניה, אבל לא פחות חשוב, גם ירדן, האמירויות, סעודיה (ולזה אפשר להוסיף את התמיכה המצרית).
"נפל האסימון" אצל העולם (ארה"ב, בריטניה) שמבינות שאיראן מסוכנת וזה עוד לפני שיש להם גרעין, ואצל המדינות הערביות שמבינות שאיראן חזקה עם חלום האימפריה האסלמית מהמפרץ (הפרסי) עד היום (התיכון) כמו בתקופת האימפריה המוסלמית, היא על חשבונן, ולכן הן צריכות להיות בצד של ישראל. והן היו. עם כל הסיכון שבזה, בצד שלנו, ובגלוי. זה הכי חשוב! בירדן ממש יירטו כטב"מים איראנים, וזה לא דבר של מה בכך, שזה נעשה תחת איומי איראן.
אז אחרי שיתפזר העשן של כל מה שהיה כאן מאז שהתחיל ב-7.10 ונמשך, אולי נראה פה מזרח תיכון חדש שבו האזור ואתו העולם כולו נחלק לשניים, הטובים והרעים, כשברור לכולם!!!! מי בכל צד. זו תהיה התחלת הסוף של האויב מטהרן ואחרי כ-50 שנה לשלטון האייטלות, הפור שוב יתהפך לאגגים (מוצאו של המן למי שלא הבין את השנינות…) על הראש.