לא מעט סיפורים שמענו על מה שארע ב-7.10, כל אחד מהם מתאר מקרים שלא ייאמנו. הסיפור הזה הוא אולי אחד הלא שגרתיים שבהם. סיפור על אישה שנמצאת בממ"ד, כשסביב הקיבוץ שלה נמצאים מחבלי הנוח'בה , ומה שהיא עושה בזמן הזה זה לדאוג האם נהלי החירום הופעלו כנדרש במקום עבודתה בנמל אשדוד. היא דואגת לאחרים בזמן שהיא באחד מרגעי המצוקה הקשים של חייה. ב-8 במרץ יצוין יום האישה הבינלאומי. סיפורה של שקד כרמל הוא סיפור מנצח המתאים בדיוק ליום המיוחד הזה.
שקד כרמל בת ה-34 עובדת בנמל אשדוד כמעט שנתיים וחצי בתפקיד "מנהלת הגנת הסביבה". היא גרה בקיבוץ "יד מרדכי" אליו עברה לפני שנתיים מגדרה.
שקד: "אני מנהלת את יחידת הגנת הסביבה של הנמל. היחידה מורכבת מ-5 פקחים שעובדים במשמרות ומנהל ניקיון תפעולי. מרבית העבודה היא עבודת שטח. הצוות שלנו מסתובב ברציפים לראות שלא נגרמים מפגעים סביבתיים כתוצאה מהעבודה". בשל הקרבה של הנמל לים ולעיר הצוות של שקד דואג למנוע מפגעים סביבתיים כדוגמת זיהום ים או זיהום אוויר לעיר.
רוצים דוגמא? בבקשה: "רבים מהמטענים שמגיעים לנמל מגיעים בצורת "צובר" (מטענים שאינם ארוזים במכולה). כשאנחנו פורקים מטענים כאלה, עלול להיווצר מפגע אבק או זיהום של הים. התפקיד העיקרי שלנו הוא לוודא שננקטים כל הצעדים האפשריים במטרה להפחית לחלוטין את המפגעים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם עובדי התפעול ומוצאים יחד פתרונות. כשאין ברירה, אנחנו מנחים לעצור את העבודה עד למציאת פתרון".
עבודה מלאת אחריות ואני מניח עם לא מעט קונפליקטים
"נכון מאוד. בסוף צריך לזכור שהמטרה של הנמל היא לבצע את עבודת הפריקה והטעינה בצורה הכי יעילה, מהירה ובטוחה. התפקיד שלנו הוא לוודא שביחד עם מטרות אלו אנחנו שומרים על הסביבה. לפעמים זה יכול להיות רגיש כי זה עלול לפגוע בקצב העבודה, דבר המשפיע על הלקוח, על הסוכן, על נהגי המשאיות וגם על עובדי התפעול, על כן זה מבוצע ברגישות ובאחריות".
זה תפקיד שמצריך המון סמכות והמון כוח. בשטח, בנמל, יש בדרך כלל גברים. זה מורגש כאישה?
"נכון להיום אני לא חושבת שזה מורגש, אבל בהתחלה כן היה פער. אישה, צעירה, וגם לא ותיקה בנמל, מול עובדים שנמצאים בנמל כבר 15-20 שנה, שאומרת להם לעשות את העבודה שלהם אחרת. בהתחלה זה היה מורגש. היום כבר לא. יש יותר נוכחות נשית ברציפים ובנוסף נוצרה הבנה שאנחנו באותו הצד. אני חושבת, שזה שאני אישה זה לא העניין. העניין הוא המקצועיות. בסוף, אנחנו מתנהלים במקצועיות ואני מצפה שמי שנמצא מולי יכבד אותי לא כי אני אישה או גבר, אלא כי אנחנו קולגות שעובדים יחד ומבינים שיש לנו מטרה משותפת. מההתחלה נתתי לזה להוביל אותי, ולא לייצר תחושה שאני חריגה בשטח. מעולם לא נתתי לזה להוות עניין".
השגרה המאתגרת הזו קבלה תפנית משמעותית ב-7.10. לתוך כל העבודה הלא פשוטה הזו הגיעה השבת הנוראית ההיא כתושבת קיבוץ 'יד מרדכי' שבעוטף. אבל כל זה לא מנע ממנה לנסות להמשיך להיות בתפקוד.
שקד מתארת מה קרה: "באותו היום אני ובן זוגי היינו במשך שעות סגורים בתוך הממ"ד משש וחצי בבוקר עד חמש וחצי אחר הצהרים. יצאנו עצמאית מהקיבוץ, לאחר שכיתת הכוננות הודיעה שאפשר לצאת. כל זה כאשר מהשעה 12 וחצי בצהריים היה נתק מוחלט כי התקשורת נפלה. היה לנו נס גדול. כיתת הכוננות ביחד עם כוחות משטרה עצרו חוליות מחבלים על הגדר של קיבוץ יד מרדכי".
ממש נס
"יצאנו כשאנחנו לא יודעים מה המצב בחוץ. היינו מנותקים מתקשורת במשך מרבית היום אז לא הבנו את גודל האירוע. אח"כ הסתבר שיש מלא חוליות מחבלים באזור".
מסתבר שהיה קשר בין מה שקרה ביד מרדכי לעבודה שלך בנמל
"כשהכל התחיל בבוקר, עוד לא הבנתי את גודל האירוע ואת הסכנה. היה לי חשוב לראות האם יש צורך בהקפצת הצוות שלי לטובת תגבור צוות החירום בנמל, זאת כמובן כדי להתאים את ההיערכות בהתאם להנחיות פיקוד העורף שכן היה לי ברור שיורים גם על אשדוד טילים. אח"כ גם נודע לי שזה נכון".
את בסכנת חיים ואת דואגת למה שקורה בנמל באותו הרגע?
"בעיקר מתוך הבנה שיש אירוע חירום. אני רוצה לספר לך גם שחוץ מלדאוג לזה, אני גם בצוות של הקיבוץ שכשמתחיל אירוע בטחוני, לכל אחת מאתנו יש רשימת אנשים שאנחנו יוצרות קשר לדאוג לשלומם ולבדוק היכן הם נמצאים. כך שבמשך כל השעות שהייתי בממ"ד הייתי עסוקה בלדאוג לדברים אחרים בין אם למה קורה בנמל, ובין אם לאנשים אחרים ובעצם הייתי בהכחשה של המצב. חשוב לציין שמתחילתה של המלחמה הצוות שלנו, על אף שגוייסו לנו 2 עובדים, המשיך לעבוד בצורה מלאה מתוך חשיבות השמירה על הרציפות התפעולית ושמירה על הסביבה".
בחיי מגיע לך צל"ש.
"לי לא מגיע צל"ש, לא עשיתי משהו מיוחד. בעיקר ניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי להיות בעשייה. אני יכולה לספר לך שיומיים לתוך המלחמה בן הזוג שלי, ערן, גויס לכיתת הכוננות של הקיבוץ ומאז הוא במילואים. כולנו עברנו חוויה טראומתית ואני חושבת שההתעסקות בעשייה אפשרה לי להתמודד עם זה בצורה שמאפשרת לי היום לצמוח מתוך הטראומה".
"חשוב לי להוסיף עוד שני דברים לקראת יום האישה", מוסיפה שקד. האחד, השנה לא נחגוג את היום אלא נציין אותו ונזכיר בכל הזדמנות שיש לנו גברים בשבי ונשים שנמצאות בשבי ולא יכולות לציין אותו איתנו. כולי תקווה שיחזרו הביתה בשלום בהקדם. שנית- הלוואי ונגיע לזמנים בהם לא נצטרך יום מיוחד, אלא נהיה שוות בין שווים".
