כאשר אנו עוסקים בחובות לבנקים או גופי מימון, הנטייה לומר כי אדם שאין באפשרותו לפרוע את ההלוואה, מוטב שלא ייקח מאשר לקחת ולא יחזיר. אך כאשר עסקינן במוצרים בסיסיים, כגון מים, חשמל וכדו' האם ניתן לומר לאדם לא להשתמש בהם? מדובר במוצרים בסיסיים אשר מאפשרים לאדם מחייה בכבוד מינימאלי אך מלבד הזכות למחייה בכבוד, המגיעה לכל אדם באשר הוא אדם, ישנה חשיבות למוצרים אלו מבחינת חיי האדם. כאשר אדם עובר את החורף ללא חשמל, ישנה סכנה ממשית לחייו וחיי ילדיו, לכן המחלוקת על מוצרים אלו נמשכה זמן רב.
לאחרונה בית המשפט העליון בכובעו כבג"ץ קבע כי על חברת החשמל לתקן את אמות המידה כך שתהיה אפשרות להוכיח מצב כלכלי חריג או קושי כלכלי המשתלב עם מצב רפואי כטעם לאי-ניתוק מאספקת חשמל. בג"ץ הוסיף כי גם העברת השירות למונה תשלום מראש מהווה פגיעה מסוימת ולכן יש למתן את ההחלטות בעניין הפסקת אספקת החשמל.
הפסיקה מהווה נקודת מפנה חשובה במיוחד אשר משליכה על שיקול הדעת המנהלי בכללותו, בג"ץ קבע כי הזכות לקיום מינימאלי בכבוד אמורה לכוון את שיקול הדעת המנהלי בקביעת אמות מידה.
מגמת הפסיקה היא להביא להכרה בזכות האדם לקיום מינימאלי בכבוד אף אם רובצים עליו חובות.
חשוב לדעת כי ניתן לצאת מכל מצב אליו האדם נקלע בין אם מדובר במצב זמני ובין אם מדובר בחובות של שנים רבות.
כמו-כן, במידה ונקלעים למצב כלכלי לוחץ או שמעוניינים לסיים עם חובות העבר, חשוב להיוועץ בעו"ד אשר מתמחה בתחום הסדרי חובות, הוצל"פ וחדלות פירעון וזאת כדי למצוא לאדם את הפיתרון המהיר והיעיל לסיום החובות על הצד הטוב ביותר.
