אמרתי לעצמי – "משה תעזוב. מה שלא תכתוב תצא רע…רע מאוד אפילו גרוע. עזוב. בחייאת משה". אז אמרתי. ממתי אני מקשיב, אפילו לעצמי? אז תתיישבו טוב כי אנחנו יוצאים למסע בעולם ששייך לאלה שלא נשואים, רווקים וגרושים. רגע רגע, האדון והגברת הנשואים או בזוגיות, אל תקומו ותלכו…לכו תדעו מתי ואם תצטרכו את המידע הזה. לא שאני מאחל…אבל אתם יודעים, החיים….וכאלה.
הקיצר, שאין דבר כזה אצלי הקיצר, מישהו אמר לי תכנס לאתר היכרויות תמצא אחלה בחורות. אני שומע בחורות מיד ההקשבה מתחדדת, ואם הן יפות בעיניי (אני יודע כל אישה היא יפה…יודע יודע, בצורה כלשהי. רק אצלי יש צורה די קבועה…) אז אני כבר לא שומע כלום…. מפה לשם, נכנסתי. לפני כחודש וחצי עזבתי מישהי שמאוד רציתי (כתבתי על זה טור פה, למי שכבר שכחה) אבל הרצונות היו שונים אצלנו, שזה היא רצתה ילדים ואני כבר לא רוצה יותר, אז מה היה לי להפסיד… מסתבר את הכבוד.
כי יש בעיה בעולם האתרים האלה שמיד ארחיב עליה. אבל השורה התחתונה היא שמרוב עצים לא רואים את היער…או מרוב אנשים לא מוצאים את העץ שעליו רוצים להישען. לא הבנתם? מיד תבינו. נרשמתי. מילאתי את כל הפרטים, כולל תמונות הכי יפות (עד כמה שאני יכול להיות יפה בתמונות) שביקשו באתר, ויצאתי לצייד. סליחה לחפש אהבה. כמובן שהיה ברור לי שגבר נאה כמוני ימצא כמה וכמה בדקות בודדות…ובאמת.. אחרי שבוע של חיפושים בלי מזל, ענתה לי מישהי…החזרתי הודעה נוספת עם הנייד וקבענו לדבר. היא כמובן התקשרה יומיים אחרי, כי ככה זה, אין גיל כנראה לתרגילים שהיו טובים פעם בתיכון…שלא אחשוב שהיא מעוניינת חס וחלילה…והיא כנראה לא הייתה. סבלנות, אמרתי מיד תבינו.
עניתי לה, והיא תוך כדי שאלת שאלות (כולל ביקורת, כאילו קיבלה מינוי לשופט בחיים שלי) שלא היו מביישות ראיון עבודה לשב"כ או למוסד, כשאני נשבע לכם שומע את העיפרון שלה חורק על הדף את התשובות שלי, הודיעה כי אני "עברתי את השיחה". נשבע לכם בכל הקדושים. היא הוסיפה כי נפגש בעוד יומיים…האמת רציתי לנתק לה "בפנים" ולהראות לה איך אני מעביר אותה גם…רק לשיחה ממתינה…אבל אמרתי לעצמי, "יאללה משה. גם ככה אתה לבד. תספור עד 10. לא נמאס לך להפסיק לספור ב-3?". האמת נמאס. כי אחרי 3 נשאר רק הקול בראש…כי אני נשאר בסוף לבד. הקיצר (טוב טוב רק אני והקיצר, כאילו אתם מאמינים לי) שתקתי. חיכיתי לגברת תוך זה ששלחתי יום לפני הפגישה אס .אמ.אס נחמד עם אמוגי' עוד יותר מחויך. היא לא הגיבה. אבל אחרי כמה שעות שלחה פרח. האמת ראיתי שהוא עומד לנבול. לא משנה אמרנו לספור עד 10 לא?
אז הגיע היום שקבענו. חיכיתי כמו ילד טוב (אני? ילד? ועוד טוב?) וסימסתי לקראת אחר הצהרים מה נשמע, מה קורה ומתי נפגשים? היא ענתה אחרי שעתיים פלוס…"שכחתי שיש לי משהו היום"…זהו כבר לא ספרתי. אפילו עד 1. שום מספר לא רץ לי מול העיניים להרגיע אותי. פה כבר אמרתי לה בדיוק מה שאני חושב עליה. אמרתי לה (מביא רק את הקטעים העדינים): שהלוואי הייתי ילד ואני כבר לא, וכי כשאבדתי את התמימות התבגרתי…ואם היא רוצה לעבוד על מישהו, שתעשה את זה לפראייר אחר שמוכן. גבר מסגנון הסחבה המצויה. אבל הכי חשוב אמרתי לה: "הרי קבעת דייט עם עוד מישהו, בואי. מסתבר שאת כאן לחפש ולא למצוא"…והוספתי – "אני מניח שנפגש כאן שוב, כי הרי לא תספקתי באחד".
כן גבירותיי וגבירותיי. האתרים האלה הם "מלכודת דבש". נשים מקבלות יותר הצעות מגברים והם מתבלבלות בין המציאות לווירטואליות. חושבות בגלל זה שהן המוצר הכי טרי על המדף, בעוד שחלק מהן על גבול "הפג תוקף" (תקללו חופשי בנות). הן חושבות כי הבא בתור שישלח הודעה באתר הוא הכי קרוב לאביר על הסוס, או הרכב הלבן (אני מעדיף רכב כהה). הוא יהיה יפה יותר, גבוה יותר, חכם יותר, עשיר יותר.. יותר….ואז הן נשארות לעד באתרים האלה. למה? כי לא יודעות להיות ממוקדות. מחכות לבא בתור…
אני יודע שחלק מכן יגידו שהן מכירות מישהי שהכירה באתר ואולי גם אתן בעצמכן. נכון, גם אני שמעתי על זוג אחד שחי בהרי האררט…יאללה לא עליי…לפחות אל תעבדו על עצמכן. אתן לא באמת מוצאות מישהו להישאר לבד…אתן מחפשות מישהו בכדי לא להרגיש לבד לרגע…עד הרגע הבא….וזה עצוב. עבורנו הגברים, אבל בעיקר עבורכן….ואהה כן…והשבוע שוב ראיתי את ההיא באתר. מחפשת…
