אם אני יוסי בניון, אני לא דורך יותר על הדשא בסמי עופר. לא בטוב ובעיקר לא ברע. או בכלל לא. למה? אתם עוד שואלים למה? טוב אענה לשאלה, אבל רק הפעם…תעקבו אחרי מה שקורה פה בארץ שלנו בכלל ובספורט בפרט בבקשה. מה שהוא עבר שם במשחק שהכותרת שלו הייתה "משחק השלום", הוא הכל חוץ משלום. הוא בעיקר הרגשה של ברוגז.
נעשה לכם סדר. יוסי בניון השתתף במשחקי בין ותיקי ישראל לוותיקי ברזיל. על המניות והחלק של השחקן הזה בכדורגל הישראלי ובוודאי החיפאי. על התרומה הזו אין ויכוח. הוא נתן הרבה מעבר לרבים אחרים גם למען הנבחרת שלנו וגם למען המועדון החיפאי. ומה עשו אוהדי מכבי חיפה כתודה? נכון, שרקו לו בוז. כן, אלה שקוראים לעצמם הקופים הירוקים, ובנינו תורידו את המילה ירוקים. עם מה נשארנו? נכון. קופים.
בניון בחר להבליג, במיוחד השכל אירע בזמן שהמשפחה שלו ביציע. לא משנה מה, לא עושים דבר כזה לשחקן כמו בניון, בטח ובטח במשחק שכולו מיועד לשלום. יודעים מה,לכל שחקן. אבל זה מראה שחלק מאוהדי חיפה, הם אנשים קטנים, צרי מח (אם יש להם מח או רק הכנה לזה) וחבל מאוד שחלק הם עוד יביא דור המשך (חבל שאין אישור להורות). הם מגיעים ומבזים את כולם ובעיקר את עצמם. לי יש פתרון לכך, מאוד פשוט. יותר לא להביא משחקים של הנבחרת ל'סמי עופר'. שאנשים קטנים כאלה יצטרכו להבין דרך הרגליים שמה שהיה להם קרוב, הם יצטרכו ללכת רחוק. נכון, ייענשו גם אחרים, אבל ככה גם האחרים יוקיעו אותם. ישתיקו אותם.
אבל אל דאגה ההתאחדות לכדורגל לא תעשה את זה. היא לא תתעמת עם מכבי חיפה. היא תעדיף שישרקו לו בוז, רק שיהיה שקט….ובוז זה הכל חוץ משקט… ואם כבר לשרוק, …זה אולי עדיף שהקופים האלה ישרקו ולא ידברו…לכו תדעו איזה נזק יעשו במילים…
ומי לא היה בשלום?
ואם כבר משחק השלום, אז האמת זה הפריע לי. בחיי הפריע לי. נשבע. הם אפילו חסרו לי. חסרו לי כאלה שעשו לא מעט למען הכדורגל ולא היו שם. נכון, הם כבר לא יכולים לרוץ, אז מה? צריך היה להזמין אותם ולהעלות אותם למגרש בכי שיקבלו כפיים. מגיע להם. האמת, מגיע לנו . זו זכות לכבד אותם. אני מדבר על אנשים כמו מוטל'ה שפיגלר, מוצי ליאון, שייע פייגנבויים, אורי מלמיליאן… ותוסיפו אתם מי שחסר לכם שם.
אני יודע באופן אישי שזה הפריע לחלק מהם. הם לא יגידו כלום, אבל הגיע הזמן שנבין שאי אפשר לראות רק את העבר הקרוב. נזכרתי שבהפועל אדומים אשדוד עשו ערב נהדר לשחקני העבר, אבל הסתבר שזה לשחקנים משנות התשיעיים בלבד והלאה. אז מה עם אלה מלפני כן? לא היו קיימים?
אז שפיגלר, שייע, מלמיליאן ומוצי..ועוד רבים וטובים מאוד לא יכולים לבעוט בכדור, נו אז מה. זה אומר שצריך לבעוט בכבוד שלהם. היה צריך להזמין אותם. להציג אותם. זה מינימום בעיניי, זה היה סוג של צדק ספורטיבי ואפילו יותר מספורטיבי. צדק לאומי. כן לאומי. אני אם זה היה תלוי בי הייתי מזמין בנוסף את מי שניתן מהנבחרת היחידה שהגיעה למונדיאל היחיד של ישראל ב-1970, במקסיקו. כי בנינו הרי מדברים כל הזמן על הדור ההוא שעשה את זה…לא הגיע הזמן שגם יראו אותו?
שלום ולא להתראות
תגידו מה תפקיד האוהדים בספורט? אני באמת טרם הבנתי. לעודד? אולי לא? אולי להתערב במה שנעשה בקבוצה? רגע אולי גם זה לא מספיק. אולי לנהל אותה? האמת התבלבלתי. תשאלו את אוהדי מכבי אשדוד כדורסל, או אם נדייק קומץ קטן מהם. תשאלו אותם כי נראה לי שגם הם התבלבלו.
כבר זמן רב אותו הקומץ, מחפש מה לא טוב בקבוצה. זה לא שהקבוצה מושלמת, ברור שלא, אבל כשאתה אוהד ומחפש רק מה לא טוב, אולי עדיף שלא תקרא לעצמך אוהד, כי הפרשנות של אוהד היא משהו טוב, או מישהו שאוהב משהו מאוד מאוד. אולי תמצאו שם אחר, נניח "מתערב". כן, "מתערב" דווקא מתאים לקומץ הקמצוצי מאוד הזה.
בסיום המשחק של הקבוצה במוצאי השבת האחרונה מול מכבי ראשל"צ, כשהקבוצה הפסידה בנקודה אחת הפרש, באו חלק קטן מהאוהדים בטענות נגד ליאור אליהו שחקן הקבוצה שהוא לא מספיק "מתקרב" אליהם. הבנתם? בלי להיכנס לזה הרי שבסיום משחק אפשר לבוא לטענות, אבל לבוא לאליהו בטענה כזו, בואו נגיד שזה קצת….מוגזם. טוב הרבה מוגזם. אבל ככה זה שאתה לא אוהד אמתי, אלא שאתה מחפש להתערב. או כמו שאומרים בשכונה…"להתערבב".
לפני שאקבל קללות (ואני הרי אקבל בכל מקרה) בואו אגיד שאני הגעתי לספורט ולעיתונות מהיציע, מהגדרות (בתקופתי היו). את הקבוצה שלי אהדתי בכל רגע ובכל מצב וללא תנאי. הייתי אוהד לא עסקן. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהד מכבי יפו, אז היו לי רגעים לא פשוטים ולא כולם תמיד מוצלחים. מחיי לא רציתי לנהל את הקבוצה. זה נקרא מנהל קבוצה יו"ר, לא אוהד. סמכתי על מי שמנהל ובדרך כלל בהתנדבות. ראיתי בהם חלק ממני לא האויב שלי (בנינו אוהדים כאלה חושבים על עצמם ולא על הקבוצה). סורי. הם עושים את זה 24/7. אז אם יש קומץ באוהדי מכבי אשדוד, או אולי אפילו אדם אחד שרוצה ל"התערב" ולא לאהוד, אל תהיה אוהד, שב בבית ותקלל משם…לפחות לא תפריע לאחרים להיות אוהדים.
וחכם סידי אומר: "רחוק מהעין, רחוק מהלב…זה גם רחוק מהכיס".
