"אבא שלי, איש יקר ,רודף צדק , איש ישר עם לב ענק של נתינה ואהבת האדם. היית בן 4 כשהנאצים נכנסו לעיירה סמוז’ה בפולין ואספו את כל היהודים. ואתם שלושתכם הצלחתם לברוח ליערות וכך ניצלתם מציפורני הנאצים.

במשך כל המלחמה ברחתם ביערות והרבה ניסים קרו לכם בדרך .זוכרת שסיפרת לי שבאחד הלילות ביער צעדתם שלושתכם בתעלה ומסביבכם שמעתם יללות זאבים ולפתע ראיתם שעל שפת התעלה צועדת במקביל אליכם להקה של זאבים ולאחר מספר דקות הלהקה עזבה את המקום.

ברחתם מפולין להונגריה ולרומניה. ב-1945 עלית לישראל למוסד “עליה” בפתח תקווה שם למדת והתחנכת ושם הכרת את אמא ציפי שתבדל לחיים ארוכים זה היה בגיל 12 ומאז לא נפרדתם עד לרגע זה. התחתנתם הקמתם משפחה הגעתם לאשדוד והקמת עסק משפחתי לסוכנות גז ולמוצרי חשמל “סוכנויות דרום“. זו היתה החנות הראשונה באשדוד. אנשים מכל העיר הגיעו וקנו להם ולמשפחותיהם. בשנה שעברה אמא ביקשה להזדקן איתך ביחד בבית המוגן פאלס במודיעין.

”כל החיים עבדנו קשה ועכשיו הגיע הזמן להינות ביחד” אמרה אמא . ואתה אבא אמרת “ זה מה שאת רוצה ואני איתך נחיה שם ביחד גם עם שרה אחותי ועם אסתר אחותך כולנו באותו מקום”.

כשבישרתם לי על המעבר בירכתי וידעתי שמישהו צריך להיות קרוב אליכם ולדאוג לכם בזיקנתכם. וגם אני וילדיי עברנו למודיעין.

המעבר לא היה פשוט אבל הייתם ביחד אתה ואמא ושתי הדודות. ואז אמא אושפזה ונעלמה מחייך למשך תקופה ופה אתה נשברת שהאישה של חייך נעלמה ,הרגשת שהאדמה רעדה מתחת לרגלייך.
אבא שלי שרדת את השואה ,בנית את חייך מהתחלה ,נלחמת לפרנסתך אך באותה שבת י”ז בתמוז ליבך לא יכול לשאת יותר ונדם.

רבים מאוהביך ליוו אותך בדרכך האחרונה וספדו לך באהבה ובכבוד כפי שהגיע לך . בהספד אמרה ביתי תאיר “ מי שנפטר ביום שבת הוא צדיק ואתה סבא אמנם לא היית צדיק מבחוץ אבל צדיק מבפנים “.
ועוד אמרו עליך “דני אמנם היה איש נמוך קומה אבל אדם בעל שיעור קומה”.

דני השאיר את ציפורה אישתו וילדיו טליה ובועז והנכדיו ליאור ענבר תאיר אופק אביאור ונעמה.