אני חולה על כדורגל. מה זה חולה, שרוף. אש. שמישהו יזמים לוחמי אש. לוחמות עדיף. גדלתי על אהבת המשחק הזה מהבית. אבי אברהם סידי ז"ל, מגיל אפס כמעט הכניס לי את האהבה הזו, אומנם לקבוצה הלא נכונה, מכבי יפו, אבל קבוצה כמו שאומרים לא בוחרים, או יותר נכון לא מחליפים, ומאז אני תקוע עם החולצה הלא נכונה, כמו בשיר של אריק איינשטיין. בנינו החולצה הכי נכונה. מה אין על החולצה של מכבי יפו. תנסו.

אבל זה לא העיקר. הטור הזה לא יעסוק בכלל בכדורגל, וזה מי שמכיר אותי יודע שזה די נדיר. נדיר מאוד מאוד. אבל מה לעשות גם הימים האלה נדירים ואני רוצה להיות חלק מהחגיגה הזו, כמו כולם. גם אני רוצה לצעוק אל אל ישראל. עכשיו גם אתם. מה שמגיע מגיע. מה שלהם שלהם.

בשבוע שעבר מצאתי עצמי רואה את משחקה של הפועל באר שבע באירופה ושל מכבי חיפה גם. הרמה לא הייתה כזו גבוהה כמו תמיד, וזפזפתי קצת לכיוון ערוצים אחרים לא רציית פשוט להירדם בשעה כל כך מוקדמת (וזו הביקורת הכי קשה שיש. כי זה משחק שאמור להעיר לא להרדים). תוך כדי זפזופ בערוצי הספורט, הגעתי למשחק של נבחרת ישראל עד גיל 20 באליפות אירופה נגד ליטא. הסוף כבר ידוע, השלט של הטלוויזיה נעלם לי ואת התוצאה של באר שבע ושל מכבי חיפה קיבלתי בהודעה בנייד. אם לא הבנתם, התמכרתי. לכדורסל, אלוהים ישמור.

היה תענג לראות את הנבחרת הצעירה עד גיל 20. חבורה של שחקנים צעירים שכל מה שהם רוצים זה לנצח. קבוצה של צעירים שנהנית ממה שהם עושים, שאוהבים את המשחק. קבוצה של שחקנים צעירים שהמילה להפסיד לא מוכרת להם. קבוצה של שחקנים צעירים שרוצים את הצלחתם אבל גם את הצלחת הנבחרת. קבוצה של צעירים שהקהל עטף באהבה, קבוצה של צעירים שהמדינה עוטפת באהבה. קבוצה של צעירים אלופים. מצאתי עצמי קופץ בכל סל ואני מאלה שמחפש בדרך כלל כדור שנכנס ל-3 קורות ולא לחישוק.

המדינה הזו לא סובלת מעודף של הנאות יומיומיות. חסרות לנו סיבה לשמוח. כל העולם נגדנו ולפעמים בלי סיבה. זו הייתה הזדמנות שהעולם יראה כמה אנחנו מיוחדים. כשכל אירופה רואה כמה יש פה חיים ולא רק דברים שהזי. בי אס (ואין פה טעות. תקראו שוב עם דגש על ה-זי בי), שונאי ישראל, מנסים להראות לעולם, ומנסים להראות כמה אנחנו עם נוראי (לא יעזור להם). ספורטאי אחד הוא כמו 1000 שגרירים ואת זה לא אני אמרתי. אז אלא אל ישראל. ושהשונאים יראו ויסבלו….

אז למה  בבוגרים זה לא הולך?

וכשאתה רואה שחקן כמו דני אבדיה, שאין ילד, כולל אלה שאוהבים כדורגל, שלא מכיר את השם שלו בימים האלה וחבריו, עושים בית ספר לכל אירופה, אין לך אלא לשאול את עצמך בקול רם, איך זה שהפערים בבוגרים הם כאלה גדולים?

איך זה כשאנחנו מגיעים לבוגרים בכדורסל (ולא פחות בכדורגל) אנחנו לא כאלה מצליחים באירופה. לא תמיד כנבחרת ולא כקבוצות, אולי למעט מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. ואלי שם הבעיה. בעצם לא אולי. פה הבעיה.

יסלחו לי אנשי מכבי ת"א, אין לי דבר נגדם, אבל גם אל בעדם. הרצון הזה של מכבי ת"א, ששולטת בכדורסל, וכנראה גם במקום בו מקבלים החלטות על כדורסל בארץ, להצליח ביורו ליג, גורמים לה לעשות הכל להכניס כמה שיותר זרים לארץ או אם נדייק לפרקט. אז בעקבות זאת, בכדי להישאר בתחרות, בקבוצות רבות מבינים שצריך להתחזק ב- 4 או 5 או 200 זרים, התוצאה היא שילד כמו דני אבדיה מקבל כמה דקות בודדות בליגה שלנו. קולטים? הוא טוב לאירופה, לא טוב לקבל דקות בליגה שלנו. מישהו צריך לקבל החלטה, או מכבי ת"א שתתמודד באירופה כמעט שווה (זו לא מכבי ת"א של פעם שהייתה מהטובות באירופה. זו קבוצה בינונית באירופה את זה גם צריך להגיד) ולהביא מיליון זרים, או להגיד שהליגה והצעירים לפני מכבי ת"א ולהגביל את מספר הזרים. התשובה שלי ברורה, אני בעד החלק השני. כשרואים את נבחרת העתודה מבינים שתשובה א' בכלל לא צריכה להיות אופציה.

ולמה לא באשדוד

בקבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד קיבלו החלטה עוד לפני אליפות אירופה. החלטה שאני רוצה לברך עליה. לא, אני לא רב, הברכה היא מקצועית לא רוחנית. היו"ר ארמונד אסולין החליט שהשנה הוא יעשה הכל ששני שחקנים בסגל של מכבי אשדוד יהיו מקבוצת הנוער של האגודה, או יוצאי קבוצת הנוער.

אסולין הבין מה שבאיגוד הכדורסל לא הבינו. צריך קשר, זיקה, של הקבוצה למקום ממנה היא באה. במקרה הזה של אשדוד. במקרה של העתודה לליגה הישראלית. אסולין החליט שלפני הישג צריך לחבר את הקבוצה למקום ממנה היא באה. לתת לעיר אשדוד ביטוי בקבוצה שלה בכדורסל. ככה בדיוק צריף מישהו באיגוד להבין. מישהו שם צריך לראות את האהבה הרבה של הקהל, של הצופים בטלוויזיה, של העם הזה לילדים הנהדרים של נבחרת העתודה של ישראל באליפות אירופה עד גיל 20, ולהבין שצריך לזה המשך. גם בליגה הישראלית. צריך להוריד את מספר הזרים ולהוסיף את מספר הצעירים. אז מכבי ת"א לא תיקח אליפות באירופה…מה שהצעירים האלה דווקא יכולים כן יכולים. הבנתם? אני הבנתי. ואל אל ישראל….הייתי חייב.

וחכם סידי אומר: "כשהחברים הופכים ביוזמתם ליועצים לענייני זוגיות…זה הזמן להחליף "את היועצים"…..