אחים ומצילים…

דודי (32) ושלום (22) אוברלנדר הם שני אחים שגדלו באשדוד. מה שמשותף לשניהם שהם מתנדבים כחובשים באיחוד הצלה, ביום ראשון האחרון הם לראשונה חלקו משמרת משותפת. שלום הצעיר יותר: "רציתי להיות כמו אחי", דודי: "היה תענוג לעבוד יחד עם אחי הקטן. בעזרת השם נעשה משמרת שבועית קבועה"
צוות האתר | יום שני - 21/01/19 - 8:31
אחים ומצילים...

באיחוד הצלה מרגישים לא פעם כמשפחה אחת. לא פעם שומעים אותם אומרים את זה בראיונות. אבל הפעם מדובר במשפחה תרתי משמע. קבלו את דודי (32) ושלום (22), האחים לבית אוברלנדר, שהם חובשים באיחוד הצלה. ביום ראשון האחרון היה להם רגע היסטורי, לראשונה שניהם חלקו את המשמרת המשותפת הראשונה שלהם.

דודי ושלום נולדו באשדוד ברובע ז'. שלום הצעיר נשוי ואב לבת. גר עדיין באשדוד באזור ז', עובד במפעל לייצור באזור התעשייה באשדוד. דודי הגדול יותר נהג משאית בחייו הפרטיים, ובשנים האחרונות בלבד עבר מאשדוד לקרית-גת, אבל עבד ועובד עדיין כמתנדב לא פעם באשדוד.

לפני כחודש סיים שלום את קורס החובשים באיחוד הצלה וללא ספק הוא עשה זאת לא מעט בגלל אחיו, שנמצא כבר כעשור באיחוד הצלה והוא חובש בכיר. שלום מספר: "אח שלי כבר שנים בתחום. כנער ראיתי אותו יוצא להציל חיים. ראו את הסיפוק שלו שהציל מישהו, יש אדם שחי בזכותך. זה עורר בי את התשוקה ללמוד".

שלום ממשיך: "לפני כשנה וחצי הסבתא שלנו נפטרה שהייתה גרה איתנו אצל ההורים. הייתי מאוד קשור אליה ולקחתי את זה קשה. היא סבלה בשנה האחרונה לחייה ותמיד כשהזמינו אמבולנס או עזרה, הייתי בפורנט. אני זה שדיברתי ותמיד עדכנתי את אח שלי והתייעצתי, גם בבתי חולים הייתי איתה. זה גרם לי ללכת ללמוד".

דודי הבכיר יותר באיחוד הצלה, שהוא גם ביחידת האופנולנסים, מספר על אחיו: "הוא סיים לאחרונה קורס לפני כחודש וחצי והחליט להצטרף. זה שימח אותי מאוד. שלום הוא חתנו של הרב פריד, עסקן רפואי גדול, וזה גם קירב אותו". שלום הוסיף: "יש לחמי ארגון סעד ומרפא בירושלים, כך שמסביבי זה תמיד היה התחום הזה וזה גרם למצוא את עצמי ביום אחד בקורס חדש".

אבל כלום לא הכין את שניהם לרגע המרגש הזה ביום ראשון, משמרת משותפת של שני האחים יחד, על אותו האמבולנס. האחים התרגשו ועדיין מתרגשים מהאירוע. דודי הבוגר היה ראש הצוות ונהג האמבולנס ותידרך את אחיו. דודי: "באמבולנס יש עבודת צוות. נהג הוא ראש הצוות. בכל זאת, עובדים יחד משום שכולנו חברים שבאים לעזור בהתנדבות מלאה. כאן היה משהו מיוחד. גם אח וגם חבר יקר. הייתה עבודת צוות ותענוג להיות יחד כל דקה. בעזרת השם נפתח משמרת אחת לשבוע ונשמח למקצע את אחי ולתרום לו הרבה מניסיוני בשטח". שלום: "זה העשיר אותי בידע. זה היה מרגש. תמיד חלמתי להיות לצידו של אחי הגדול".

והייתה להם גם עבודה. אירוע מיוחד שחיבר אותם אליו, כאחים. הם יצאו במשמרת המשותפת להצלה למקרה של חולה כבן 80 שחש ברע . כשהגיעו למקום נתקלו באישה מבוגרת יחד עם המטפלת ושתיהן היו לחוצות. שלום מתאר: "הרגענו אותן, בדקנו וטיפלנו בחולה למשך מספר דקות עד שפונה לבית החולים. במהלך הטיפול הגיעה למקום הנכדה כבת 25 לערך, שסיפרה שחלק מכובד מחיי הילדות היא גדלה אצלם. הבנו עד כמה שהיא קשורה רגשית ונפשית לסבא, הרגענו אותה והסברנו לה את מצבו עד שהצלחנו לעלות חיוך על הפנים שלה". ברגעים האלה שלום ודודי נזכרו בסבתם, אליה היו קשורים והבינו עד כמה דק עבורם הסיפור האישי שלהם אל מול הסיפורים האישיים של אחרים שאותם הם מצילים. אחים לחיים. תרתי משמע.