אם זה היה תלוי בד"ר דברה ווסט, מנהלת המלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה) בבית החולים אסותא אשדוד, מה שנקרא בפי העם "המיון", אז "הלהקה" שלה, המחלקה שלה שמורכבת מהצוות שלה, תנגן בצוותא עם התזמורת הלאומית האנדלוסית של אשדוד… כן, לא התבלבנו. היא רופאה, היא עסוקה בהצלת חיים, אבל היא והצוות של המיון, שמציין בדיוק החודש שנה לפתיחתו, רוצה להיות חלק מהקהילה.
ד"ר ווסט (50), ילידת אוסטרליה, עלתה לארץ בשנת 1994, לאחר שלמדה רפואה באוסטרליה. היא עלתה כרופאה ואחרי 3 שבועות כבר החלה לעבוד במחלקת ילדים בבית החולים "הר הצופים", משם עברה לכמה מקומות ולכמה תפקידים, כולל מעבר לארה"ב ל-5 שנים, בעקבות בעלה, אבל בשנה שעברה הייתה בין צוות מקימי בית החולים כשהיא אחראית על הקמת המיון. הגיעה "מציונות", ביקשו ממנה לבוא לאשדוד ולא חשבה פעמיים, עזבה את איכילוב, שם הייתה בתפקיד האחרון מנהלת המיון הכירורגי והגיעה לאשדוד.
בנובמבר 2017 נפתח המיון. הציפייה הייתה לקליטת 50-80 אלף מטופלים השנה. בסך הכל קיבלו 50 אלף מטופלים בשנה הראשונה לפעילות, 140 מטופלים ביום! האוכלוסייה שמגיעה מאשדוד היא מאוד חולה, כמו שמסבירה ד"ר ווסט: "האוכלוסייה היא הרבה יותר חולה ממה שציפינו. אנשים מגיעים עם מחלות מאוד קשות. עם זיהומים מאוד קשים, בעיות לב, אירועים מוחיים, סכרת מאוד קשה. מגיעים אלינו מאוד חולים. אנחנו לא יודעים להסביר את זה. דבר נוסף הוא שרוב האוכלוסייה שמגיעה אלינו היא מאוד מבוגרת, שנייה בגיל בכל הארץ, אחרי 'מאיר' בכפר סבא".
זה לבד מלמד עד כמה חשוב היה להקים את בית החולים בעיר. ד"ר ווסט מספרת שהיה צורך קיומי כמעט. "אנחנו עוסקים ברופאה דחופה", היא מסבירה. "יש חולים שצריכים להגיע מיידית. אם חלק לא היו מגיעים למיון תוך 10-15 דקות זה היה מסכן את החיים שלהם. בית החולים אסותא בגלל הזמינות, הציל חיים באלפים. המקרים האלה, במיוחד התקפי לב, זיהומים קשים ואירועים מוחיים, הם הכי דחופים שיש. העבודה שאנחנו בתוך העיר וקולטים אותם מהר, ללא ספק, כל יום אנחנו מצילים חיים".
דר ווסט יודעת ששנה ראשונה היא הכי קשה שיש. קורים הרבה דברים מאחר והכל חדש ולומדים תוך כדי תנועה: "אני חייבת להגיד שהאוכלוסייה הגיעה עם ציפיות גבוהות, חיכו לנו שנים רבות וגם אמרנו שאנחנו רוצים לתת את הכי טוב, זה יצר ציפיות. בחודשים הראשונים היו תקלות של בית חולים חדש, שהיו צפויות והרגשנו שהאוכלוסייה לא סלחה. כל אחד מהצוות הגיע מציונות להשקיע, הגיע עם התלהבות". ד"ר ווסט לא מתביישת להגיד שבחלק מהמקרים בהם האוכלוסייה אמרה את הדברים, פגעה בהם: "נעלבנו, לקחנו את זה קשה. הצוות מרגיש עכשיו יותר טוב, כי אנחנו נותנים את הטיפול הכי טוב. תמיד יש מה לשפר. כל יום מקבלים עשרות מטופלים שאומרים שזו הייתה חוויה הכי טובה. ממש מודים לנו".
בשנה הקרובה יש כבר תכניות אב לשינויים במיון שתראו בעתיד. לדוגמא, יוצאים לתכנית של התנדבות בקהילה. ממש כך, המיון באסותא יאמץ את הקהילה באשדוד. "המלר"ד מאמץ, פרויקטים של התנדבות בקהילה", מגלה ד"ר ווסט. "נלך לבתי ספר, ללמד על גוף האדם. נלך לעובדי הנמל נלמד אותם איך לזהות ולמנוע התקף לב ואירועים מוחיים. נלך לבית אבות לנגן", לא לא טעינו, לנגן. הרופאים ינגנו. מסתבר שלמיון יש להקה שמנגנת… ד"ר ווסט יותר מתשמח לשתף פעולה עם אחד המוסדות למוסיקה בעיר, נניח "האנדלוסית", התזמורת הלאומית האנדלוסית. ד"ר ווסט: "זה יהיה נהדר". לידיעת התזמורת אנדלוסית….
במיון ממש רוצים לצאת פיזית אל הקהילה. לא בכאילו, לא באמירות, אלא להגיע אליו. יוצאים אל המטופל. במיון אסותא מאמינים במוטו של הבית חולים – יש קהילה לבית החולים. "היא מגיעה אלינו אבל אנחנו החלטנו שאנחנו נצא גם אל הקהילה. להיות יותר מחדר מיון שעובד והולך הביתה, אלא כמשימת חיינו. להקים משהו אחר מכל מקום אחר, שיכירו אותנו ממש", מצהירה ד'"ר ווסט.
ויש מה להכיר… מסתבר שיש דברים שהם ייחודים מכל הארץ למיון באסותא שהקהילה לא מכירה. אסותא, כך מסתבר, הוא המיון שיש בו רופאים בכירים 24 שעות. זה קורה רק ב-7 מתוך 29 מלרד"ים בכל הארץ. זאת אומרת שכל רופא , גם הבכיר שביניהם, עושה שבתות וחגים, כי מבחינת המיון מטופל שמגיע ב-2 לפנות בוקר ביום שישי, צריך לקבל את אותו הטיפול של אמצע שבוע.
ויש עוד. הרופאים המתמחים לא עובדים 24 שעות. הם היחידים בארץ שלא עושים זאת. הם מחלקים את השעות למשמרות בוקר, ערב, לילה. הסיבה שמיון אסותא חושבים שהם צריכים להיות ערניים. מי שמרוויח מזה אלה כמובן אתם, המטופלים, שהרופאים ערניים ולא עייפים בטיפול.
רגע, רגע עוד דוגמא לייחודיות. במיון באסותא לא מחלקים לקטגוריות, זה על פי מודל שיש בחו"ל, מיון שלא מחולק לכירורגיה, פנימית ואורתופדיה. אלא מיון אחד שקולט ומטפל באדם ולא משנה באיזה עניין הוא מגיע. אין מצב שמישהו או מישהי יפלו בין הכיסאות. לוקחים אחריות על המטופלים בכל דבר. "זה חשוב שהקהילה תבין שהם מקבלים הכל, את כל המעטפת, בלי קשר למה הגיעו. אין את זה בארץ", מסכמת ד"ר ווסט.
שנה עברה, מה את זוכרת? תני מקרה או שניים…
ד"ר ווסט חושבת רגע, היו לה עשרות אלפי מקרים, אבל היא בוחרת לספר על שני אירועים שבהם המיון השפיע על הקהילה. זה החשוב מבחינתה.
"היו שני מקרים בהפרש של מספר שבועות. זה התחיל עם בחור שצלל באחד החופים באשדוד ונחבל בצוואר, לאחר שנפגע מעמוד שבלט מעל חוף הים. הוא נפגע קשה בצוואר ונותח. עלינו להנהלה אמרנו שהעמודים מסכנים. כמה שבועות אחר כך נפגע מאותו עמוד בחוף הים עוד בחור ששחה וסבל משבר בצוואר. אנשי המיון הלכו להנהלה שפנתה לעירייה שדפנו את העמודים מיד בצמיגים ומנעו את המקרה הבא".
יפה. עוד סיפור..
"שבוע לפני פורים הייתה שריפה באשדוד. קיבלנו ממד"א שיש שריפה עם נפגעים. כשזה קורה מכריזים על אירוע רב נפגעים, כך שזימנו הרבה אנשי צוות וקלטנו את כל הנפגעים. הגיעו 37 פצועים ובתוך שעה וחצי כל האירוע נגמר. הקהילה לא ידעה על השריפה ועל הטיפול המהיר. למדנו גם מזה".
עם היד על הלב, נתקלת ביחס לא טוב?
"כן, יש אנשים נכנסים ובמשפט הראשון אומרים: 'שמענו על המקום…'. מסתכלים עלינו בצורה כל כך שלילית. זה מעליב אותנו כי אנחנו באים עם כל הרצון שבעולם. יש אנשים עם אלימות מילולית וחלקם פיזית, אבל זה לא מלמד על הכלל. אנחנו זוכרים את המקרים האלה כי זה הורס את היום, אבל לצד אחד שמתלונן יש עשרות שמודים לנו".
מה כי היית רוצה באמת?
"אני הייתי רוצה שבקהילה יכירו אותנו, שיבינו שאנחנו באנו לפה כי רצינו לבוא. להבין את זה. להבין את היתרונות שלקהילת אשדוד יש מיון ייחודי שאין בארץ".
איך את רואה את המיון בעוד שנה?
"בלי להיות יהירים, אנחנו מתכוונים להיות המיון הכי טוב בארץ, מההיבט הרפואי והחוויתי. כל מטופל עבורנו הוא כמו אבא שלנו, בן שלנו, סבתא שלנו. חשוב שהאנשים שמגיעים יגיעו יבוא גם הם כמו משפחה".
