יכול להיות שאת השם רגינה פיינגרש כבר שמעתם. היא השתתפה במגוון תחרויות ארציות ועולמיות בשנת 2017-2018 וזכתה בתואר "מיס ביקיני". עשו עליה שלל כתבות באתרים ארציים ובערוצים מוכרים, ויש לה גם קשר לאשדוד והסביבה. "אני מדריכת כושר בסווט סטאר, ואני מעבירה שם שיעורי זומבה ופילאטיס. במקומות אחרים באזור אני מאמנת בנושא חיטובי בטן וירכיים. את כל הידע שלי אני מביאה לתוך הסטודיו ומסבירה איך להגיע לחיטוב הזה. זה לא סתם אימון, מתים על השיעורים שלי ורואים תוצאות, הבנות אומרות לי – אני רוצה להיראות ככה", היא אומרת.
ואפרופו תוצאות, אצלה הם לגמרי ניכרות לעין… ולא, היא ממש לא משאירה אותם רק למתאמנים בסטודיו. מי שיציץ בעמוד האינסטגרם של פיינגרש יגלה למעלה מ-60 אלף עוקבים ותמונות שמציגות לראווה את הגוף המחוטב והמתוחזק. "האינסטגרם והפייסבוק זה חלק מהעבודה, אני גם דוגמנית לפיטנס וגם מדריכה. כל ההישגים אמורים להראות תוצאות, זה חלק מהמקצוע", היא מסבירה.
לאלו שירימו גבה ויבקרו אותה על התמונות הפרובוקטיביות לעיתים, היא לא נשארת חייבת, ויש לה הרבה מה לומר בנושא וגם מספרת על דעתו של בעלה: "לרוב אני מקבלת ביקורות טובות, אבל גם בכל מיני ראיונות הרימו גבה והעליתי על זה פוסט. כתבתי שכל אחד יסתכל על עצמו וכל בחורה על עצמה. אישה היא דבר יפה ואם יש לה מה להראות אז למה לא, אנחנו לא במדינת עולם שלישי, התקדמנו, איפה אנחנו חיים? אני מקבלת את כולם, מי שלא מקבל אותי כנראה שיש לו בעיה עם עצמו".
על בעלה והילדים רגינה מציגה: "בעלי תומך, הוא נתן לי את הפוש ואמר לי – זהו את שם. אם הוא לא היה תומך זו הייתה בעיה. הילדים מצדם בהתחלה אמרו מה את צריכה את זה, ואני הסברתי להם שזה חלק מהמקצוע. אחרי שהם התחילו לקבל פידבקים אז הם קיבלו את זה אחרת, היום הם מבינים ותומכים".
פיינגרש מתארת את הנושא באהבה ומסבירה על המשמעות של התואר "מיס ביקיני": "מיס ביקיני זוהי קטגוריה של פיתוח גוף, בודי בילדינג. אבל זו קטגוריה עדינה יותר. יש מגוון קטגוריות לנשים ולגברים, זו הקטגוריה היותר חטובה ועדינה שמתאימה לי. לקטגוריה יש נתונים שאליה את צריכה להגיע, למשל: ישבן מוצק, רגליים חטובות ובטן מוצקה, יש לי ריבועים עדינים".
כשהיא מגיעה לתחרות כמו "מיס ביקיני", אחוזי השומן שלה צריכים לעמוד בין 11-12%, והיא מצדה מסבירה שצריך לתת את השואו ומסבירה: "יש לי כל כך הרבה שואים". פה בארץ היא התמודדה במספר תחרויות וזכתה. רגינה החליטה שעליה לעבור להתחרות בחו"ל, בשביל להעלות שלב בנושא וזכתה במקום ה-3 בקטגוריה, כאשר שימו לב היא מתחרה לצד צעירות ממנה. "להתחרות עם צעירות לא הפריע לי, אני נראית כמו הילדות שלי וזה גאווה. זה לא מהווה לי איום, אני ממשיכה הלאה ובטוחה בעצמי", היא אומרת. השאלה המתבקשת היא האם לדעתה העולם שייך לצעירים והיא משיבה: "העולם לא שייך לצעירים, סליחה. התחתנו, הבאנו ילדים וזהו? למה? אני מאמנת צעירות ואנשים בכל הגילאים".
על התחושות של רגעי הזכייה היא מספרת בהתרגשות: "בהתחלה את לא מעכלת, כל ההתרגשות והדיאטה, עדיין לא נופל לך האסימון. אני מאוד גאה לאן שהגעתי, עשיתי את זה פעמים רבות וזו דוגמה למתאמנות שלי, לאן להגיע. אם יש מטרה לא משנה באיזה גיל אפשר להגשים חלום".
את נושא הגיל היא מקבלת באהבה אבל הוא כן אישיו בעבורה: "אני מייצגת חתך אוכלוסייה שלא נוגעים בו וזה לא נכון. הצלחתי בגיל 47, אבל אני לא נראית כמו הגיל שלי. פרצתי לתודעה של כל הנשים עם גוף חטוב, בריא ונשי, הייתי אחת מהחלוצות שהביאו את הפריצה. זה אפשרי להתחרות ולהיות עם גוף חטוב, אין מה להתבייש".
משבר גיל ה-40, הפינוי מגוש קטיף והשיקום בעזרת הספורט
את התחום היא החלה ללמוד בעקבות משבר גיל ה-40 לדבריה: "עבדתי בכמה עבודות שונות – בקוסמטיקה, במוסך ובחנות רהיטים. זה לא סיפק אותי, באתי הביתה שחוקה נפשית. אם אין לך אנרגיות לעצמך, אין לך אנרגיות לסביבה". בנוסף למשבר גיל ה- 40, רגינה ומשפחתה היו ממפוני גוש קטיף, מהיישוב ניסנית ואת הקושי מהתקופה היא מתארת כאשר הספורט היה שם לעזר: "המעבר מגוש קטיף היה קשה, במיוחד שזרקו אותנו לקרווילות זמניות, נשארנו שם 8-9 שנים עד שבנינו בית והתחלנו מחדש. אחרי גוש קטיף אי שם בקרווילות התחלתי לנסות למצוא את עצמי. את מנסה לא להישאר בתחתית".
היא ממשיכה ומתארת את הקושי לצד האופטימיות שסייעה לה: "כמה שזה קשה, אם את לא משדרת אופטימיות לילדים ומסבירה שתמיד יש דרך לעלות, ודוגלת בגישה שהכל בסדר כמשפחה את יורדת. טיפה ירדתי, אבל אני בנאדם אופטימי והספורט עושה את שלו, הספורט מאוד עזר לי. ההליכות והאנדרופינים התחילו לשחרר אותי ואמרתי – זה הכיוון שנותן לי תאוצה, הספורט זה חלק מהשיקום הנפשי והפיזי".
לקטגוריית הבודי בילדינג היא נכנסה לפני כ-4 שנים ומבחינתה עלתה מדרגה מבחינה גופנית, נפשית ומקצועית. בשביל להיראות כמו "מיס ביקיני" ולתחזק את הגוף החטוב, רגינה שומרת על שגרת אימונים תמידית ותפריט מאוזן. "ברגע שזכית ב'מיס ביקיני', אז צריך לשמור על התואר, אני מאזנת. ברגע שאני מתחילה תחרות, אני באה לפני להתאמן בחדר כושר ומקדישה לעצמי לפחות חמישה אימוני כוח בשבוע וגם שש פעמים אירובי בשבוע. אבל בשגרה היומיומית אני נכנסת לאימון חצי שעה לפני הדרכה ארבע פעמים בשבוע, ואני עושה גם אירובי בזומבה".
פיינגרש מתארת את העבודה כיועצת תזונתית ומאמנת, ומספרת איך היא עובדת ומה השיטה שהיא ממליצה לגוף חטוב: "כל אחד לגופו וכל גוף שונה. אני רוצה קודם כל לראות בדיקות דם, שאין בעיה רפואית וההורמונים בסדר. אני מבקשת לדעת את סדר היום וכמה המתאמנת מוכנה לתת מעצמה. צריך להיכנס לנושא קודם כל נפשית, ברגע שעושים שינוי מנטלית, את יכולה להיכנס לדרך החיים שאת צריכה". על דיאטות "הכאסח" למיניהם היא מסבירה במשפט עם דעה נחרצת: "ברגע שמורידים במכה אחת הגוף לא עומד בזה. בנושא אורח חיים שבו אני דוגלת, זה עובד הכי טוב כי אני הולכת על גישה של לאט ובטוח".
בינתיים היא ממשיכה לאמן ולדגמן פיטנס וגוף חטוב, ויש לה מסר עבור כל הנשים שנוגע לשגרה ואורח החיים: "את עובדת קשה בבית ובחוץ, אבל הפעילות הגופנית תלויה בך. את צריכה לחשוב על עצמך ולהכניס את הספורט לחלק מהחיים שלך, ברגע שזה מגיע לתודעה זו דרך חיים. נכון, בהתחלה קשה להתאמן ולעשות פילאטיס אבל מפה מתחילים ועולים".
רגינה מסיימת במסר מעצים לכלל הנשים ומציגה: "המסר שאני יכולה להעביר לנשים הוא קודם כל לחשוב על עצמן ולטפח את עצמן, את הגוף והנשמה. ברגע שאנחנו מקדישים לעצמנו ומכניסים אנרגיה לעצמנו, אנו יכולים להעניק לכל הסביבה, כשאת נראית טוב את מרגישה טוב".
