חג שמח

ביולי 1969 העולם "עצר לרגע מלכת". אופולו 11 נחתה על הירח. רגע היסטורי ענק לאנושות. "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות", אמר ניל ארמסטרונג". 14 אחוזים מאוכלוסיית העולם דאז צפתה ברגע המדהים הזה. איזה רגע. ענק .איזה רגע. איזה צעד. קטן.

איזה רגע? , איזה צעד קטן ואיזה סטופקס. בגמר המונדיאל ב-2014 צפו 46 אחוזים מהעולם. אתם קולטים? 46 אחוזים מאוכלוסיית העולם.  מעל לפי 3!צעד ענק (הייתי אומר צעד וחצי אם זה היה הענף האחר). זה רק מלמד שעם כל הכבוד לירח, לחלל וכל טיל אחר, את "הטיל" שלו אוהב העולם לראות בדרך אל חיבורי הקורות. כ-3 מיליארד צופים בעולם יראו את המונדיאל השנה ברוסיה. חג שמח.

כן זה חג שמח לאוהדי הכדורגל. התענוג זה לראות את הנבחרות שמשחקות באמת עבור הסמל. היום הכדורגל הפך להיות יותר ויותר קשור למועדונים בלבד ולכסף. המונדיאל (גם אם יש פה כסף. הרי בכל דבר יש) הוא חגיגה ללאומיות. שחקנים מנשקים את הסמל ויודעים שזה הסמל שלהם באמת ולא סמל שכל יום או עונה ישתנה מתחת לשפתיים שלהם שהם מנשקים, תלוי במחיר.

אני חולה על כדורגל. אין תרופה ולא רוצה תרופה. זה המשחק הכי קל לשחק, צריך כדור ומספיק אפילו אבנים לשער וייאלה בואו נבעט ונוציא את האגרסיות . אין לכדורגל גיל, מוצא, מין, דת, כלום. הוא הדת להמונים. כדורגל זה תענוג. ומי שלא מסכים ולא אוהב את המשחק עם הכדור הזה, אז הוא…בדרך ככל היא (אמרתי בדרך ככל היא. לא לכעוס. בדרך ככל זה לא תמיד)…נמצא בכדור הלא נכון.

אם כבר כדור, אז איזה 3 כדורים השחיל רונאלדו לרשת של ספרד. איך שמחתי. לא בגלל שזה לרשת ספרד (לא העדה, המדינה) אלא בגלל שכל גול שלו בשלושער הנדיר, הוריד פעימה מליבו של מסי. אותו מסי שלא הגיע ארצה לירושלים. איזה תענוג. כל שער הרגיש לי נקמה של רונאלדו בשמנו במסי שלא ספר אתנו…אבל ספר כל שער של היריב שלו מפורטוגל. שיהיה בהצלחה מסי… בברצלונה. לא במונדיאל.

ועוד מילה לעולם, אם כבר מסי. ככה בקטנה. כולכם קפצתם כשמסי היה אמור להגיע לירושלים כי זו פגיעה בפלסטינאים (יש עם כזה היסטורית? לא) ושמחתם שלא הגיע. אבל לרוסיה שעזרה לאסד לרצוח את מאות אלפי האזרחים, כולל ילדים מהעם שלו, מיהרתם. אבל אין מה לעשות זה גול עצמי שלכם.

ומה איתנו?

ובאמת מה איתנו? מה עם הנבחרת שלנו? מתי אנחנו נהיה שם? היינו פעם אחת כשהייתי מאוד צעיר ומאוד יפה. 1970. הייתי חכם סידי קטן בן 3. זוכר שראיתי ככה משחק שנשאר לי רגע ממנו לזיכרון. זיכרון לרגע.

ככה גם אנחנו נראים עם הנבחרת שלנו. יש פיתרון לזה ועוד מעט תראו מהו. אבל מה יהיה? לא מגיע לנו? אנחנו מסוגלים לייצר כיפת נגד טילים, תרופות מצילות אדם ואפילו וייז להראות לכולם בעולם לאן להגיע. אבל אנחנו לא מסוגלים להגיע בעצמנו למונדיאל…לראות "טיל" של שחקן ישראלי שם. טוב לפחות יש תרופות תוצרת ישראל שניקח נגד האכזבה הזו.

עכשיו חלק גדול מהקוראות שלי (משהו כמו עשר) יציינו ובצדק כי מדינות ערביות הגיעו. אירן, מרוקו, מצרים, ערב הסעודית, תוניסיה ואנחנו לא. צודקות וצודקות. אבל ויש אבל, הן משחקות בשלבים המקודמים מול קבוצות מאסיה, שחלקן בקושי ראו כדור. ישראל, שוב בגלל שהמדינות הערביות לא מוכנות שנשחק מולה, נאלצת לשחק מול נבחרות מהטופ האירופי, כמו פורטוגל ואיטליה בכדי להעפיל למונדיאל. אז מראש לא מדובר ב"פייר פליי". אנחנו העם היושב בציון כבר יודע שהעולם תמיד ישלוף לנו אדום, גם אם מגיע לנו רק צהוב, או אפילו מגיע "פנדל" לזכותנו, כי בנו פגעו. זה העולם.

אז מה ? בגלל זה לא נגיע למונדיאל? בטח שנגיע. יש דרך והדרך הזו היא מאוד פשוטה. וכל מה שאתם צריכים לעשות זה להמשיך לקרוא את הטור הזה.

הקשר האשדודי

כן. תגידו שאני מגזים, תגידו שאני לא בענף, תגידו מה שאתם רוצים. המודל האשדודי הוא המודל. או אם נדייק "האקדמיה" לספורט של מועדון ספורט אשדוד. אתם יכולים להגיד עכשיו שאני מכור, שאני ואני ואני. אבל לי יש את האמת שלי. והיא כזו:

כשמדינה או קבוצה מתחילה לא מאותו מקום כמו מדינות או קבוצות שיש להן יתרון, כספי לדוגמא, היא צריכה לטפח נוער. נקודה, סימן קריאה או איזה סימן שאתם רוצים. אבל סימן שזה נכון. מ.ס אשדוד הבינה שהיא צריכה לייצר. היא לא יכולה לרכוש בכסף גדול שחקנים כמו מכבי ת"א, באר שבע, או מכבי חיפה ולכן היא צריכה בכדי להגיע להיות שווה בין שוות, או להיות במקום שיאפשר לה להיאבק על המקום שלה, זה להצמיח מהבית, ראו: האקדמיה לספורט של מ.ס אשדוד.

ככה נבחרת ישראל. ישראל צריכה לחשוב אותו הדבר בדיוק. להקים אקדמיה של נבחרת ישראל בכדורגל. לקחת שחקנים מצטיינים ולהפוך אותם לנבחרת (ולתת להם את המעטפת כולה, מאמנים, מגרשים, תנאים, הטובים ביותר). הם יישחקו אומנם בליגה כמו כל קבוצה, אבל הם יהיו שחקני קבוצת "נבחרת ישראל". חייבם לאתר ולבודד כמה עשרות ילדים, נערים בכל הגילאים ולהפוך אותם למצטיינים. אל דאגה יהיו מי שבגיל מבוגר יקפצו עליהם לקחת אותם לקבוצות שלהם, ראו ערך – גדנ"ע, קבוצה ללא קבוצה בוגרת אשר שחקניה מגיעים לכל קבוצות הליגה.

אין דרך אחרת. צריך להצמיח להביא מראש את הנבחרת לשחקנים ולא את הנבחרת לשחקנים. הרי בנינו אף אחד באמת לא מאמין כי אם נאסוף שחקנים בוגרים לנבחרת ישראלית שמשחקים פעם פעמיים בחודש יחד וזה במקרה הטוב במחנה אימונים עם מאמן שהם רואים לרגע , יביא את הנבחרת למונדיאל. אני אומר להפוך את "מודל האקדמיה של אשדוד", למשהו לאומי. כשזה יקרה, כשבישראל יבנו נכון את התשתית הצעירה, אז נראה אותם מזיעים על הדשא..במונדיאל עם הדגל והצבע הנכון. אז יהיה לנו באמת חג שמח מאוד..

וחכם סידי אומר: "אומר: הגיע הזמן שתחליפו את שעון החול של החיים….בשעון מעורר"…