יש כאלה שנמצאים ליד להבות האש פעם בשנה, במדורת ל"ג בעומר. הם נהנים מהאש לעתים עד אור השחר, אוכלים תפוחי אדמה מפויחים, ומכבים את המדורה בדרך יצירתית. אבל כולנו יודעים שאש יכולה בן רגע לכלות חיים, ויש להילחם בה על מנת להציל חיים. רגע לפני שאתם מתעוררים לעיר אפופת עשן מדורות, נפגשנו עם מפקד תחנת כיבוי האש באשדוד, טפסר משנה צביקה מויאל.
התחנה באשדוד אחראית על אירועי חומ"ס מדרום יבנה ועד צומת בית קמה.
"תחנת כיבוי האש באשדוד היא תחנה אזורית", מסביר מויאל. "בעבר, לפני המעבר לפיקוחו של המשרד לביטחון פנים התחנה באשדוד הייתה תחנת משנה של אשקלון, ונקראה איגוד ערים אשדוד אשקלון. באותו המעבר החליטו, שעל מנת לצמצם את טווחי ההגעה תהפוך אשדוד לתחנה אזורית, מה שדרש הגדלת כוח אדם, הוספת ציוד וכלים, וכן למנות מפקד תחנה ומטה.
התחנה המרחבית משמשת כיחידת חומרים מסוכנים (חומ"ס). "אנחנו נמצאים בכוננות 24/7 לאירועי חומ"ס מדרום יבנה ועד צומת בית קמה, כולל שטח אשקלון. מי שחופף בגבול הדרומי שלנו היא תחנת באר שבע. כל בעלי התפקידים בתחנת אשדוד, קצינים ולוחמים, עברו הכשרה והם גם לוחמי אש וגם לוחמי חומ"ס".
מפקד התחנה טפסר משנה צבי מויאל (48) נמצא בתפקיד שנה וחצי. מויאל הגיע ממחוז דן, בעל ותק של 26 שנה, במהלכן ביצע את כל התפקידים, מלוחם אש ועד מפקד משמרת בתחנת חולון בת- ים, ומפקד היחידה לחילוצים מיוחדים של מחוז דן. בדצמבר 13' זכה במכרז למפקד התחנה כאן באשדוד.
מה היה האירוע הראשון ככבאי שיצאת אליו?
"האירוע הראשון היה פיצוץ אמוניה במפעל בבת ים. פועל שריתך מיכל, לא פעל נכון. הגעתי לאירוע, האזור היה אפוף אמוניה, כמו המקרה לפני חצי שנה במפעל בעמק חפר, ששם נהרג כבאי. האמוניה היא גז חסר צבע ובעל ריח חריף. שאיפת אמוניה בריכוזים גבוהים יחסית, עשויה לגרום לנזק חמור לריאות ואף למוות. נכנסתי פנימה למפעל וחילצתי את הפועל, שלצערי, נהרג בפיצוץ. באותה תקופה היינו רק שני כבאים בתחנת משנה שתפקידם להשתלט על כל האירוע. היום זה שונה גם מבחינת ציוד וגם מבחינת כוח אדם. היום אנחנו מגיעים עם הרבה יותר כוחות ורכבים".
בארה"ב יש הרבה כבוד והערכה ללוחמי האש, עוד לפני האסון של מגדל התאומים הם נחשבו לגיבורים מקומיים. איזו תדמית יש לכבאים בישראל?
"ניתן לחלק זאת לשתי תקופות: לפני ואחרי השריפה בכרמל (בדצמבר 2010) והמעבר למשרד לביטחון פנים. לפני אסון הכרמל לא ספרו אותנו, בלשון המעטה. היו מלעיזים שקראו לנו שחקני שש-בש ומחממי כסאות. היחס של האוכלוסייה היה בוטה. באסון הכרמל המדיה באה לטובתנו, מה שלא היה קודם. האסון וכל השינוי שהתבצע בעקבותיו, המעבר לחלוקה לשבעה מחוזות ולתחנות אזוריות, גרם לאזרחים לשנות את הגישה. עדיין יש פה ושם הנוקטים בדעות של פעם, אבל אנחנו מרגישים את השינוי, שעוטפים אותנו מכל הכיוונים, וזה לא שהאירועים השתנו או הכמויות. אז וגם היום יש שריפות בדירה עם לכודים, ותאונות עם לכודים, רכבות מתהפכות וחומרים מסוכנים שמתפזרים באוויר השכם והערב.
שתי המלחמות שעברנו 'עמוד ענן' ו'צוק איתן', עוד יותר הכניסו את עבודתנו לתודעת הציבור, שראו לוחמי אש רצים בין טילים, לא נכנסים לממ"דים אלא יוצאים להציל, לכבות ולחלץ. הלוחמים הם אותם אנשים טובים שהיו קודם, שמוכנים לחרף נפשם על מנת להציל ולחלץ, רק שקיבלנו יותר תהודה".
איך מתקבלים להיות לוחם אש?
"בעבר, לכל מי שהייתה היכרות קטנה, יכול היה להתקבל לעבודה אם היו תקנים, כמובן. היום יש למערך כיבוי האש מעין לשכות גיוס. מתפרסם מכרז, ואנשים מגישים מועמדות. יש דרישות סף של 12 שנות לימוד, ואז עוברים תהליך של קבלה, שמתחיל ביום גיבוש פיזי, הדומה לגיבוש סיירות. מתחיל בבוחן בר-אור לכושר גופני, מבחני אומץ, מסעות אלונקה, ריצות בדיונות ומבחנים פיזיים המשלבים יכולת קוגניטיבית לעמידה בלחצים, יכולת לעבוד עם הראש. במכרז האחרון על 102 תפקידים ניגשו מעל ל-8000 איש. אחרי שהם עוברים מבחן פיזי, נערכים מבחנים במכוני ההשמה, כמו למשל מבחן פסיכוטכני. מי שעובר את המבחנים ברמה גבוהה, מגיע לשלב האחרון, ראיון קבלה. בעבר המועמד היה חייב רישיון ג'. כיום הוא יכול להוציא רישיון תוך כדי עבודה, וכך איננו מפסידים לוחמים פוטנציאליים".
יש נשים בתפקיד?
"יש לוחמות אש כבר כמעט עשור. הן עוברות את כל המסלול. כאשר הייתי מפקד קורסים היו תחת פיקודי לוחמות, וגם במכרז האחרון היו נשים שהגישו מועמדות. בתחנת אשדוד יש לוחמת ובאשקלון שתיים".
מה מביא אותן לבחור את המקצוע?
"בדרך כלל הן מגיעות כתלמידות תיכון במסגרת מחויבות אישית, מתנדבות בתחנה, ולאחר שהן משתחררות מהצבא, ניגשות למכרז".
יש אירוע מסוים שזכור לך?
"אחרי 26 שנים יש הרבה אירועים. האחרון שבהם קרה באשדוד. פרצה שריפה בדירה, והיו בה שלושה ילדים לכודים. נערה בת 14 ושני אחיה הקטנים בני ארבע וחמש. הגעתי בין הראשונים לזירה נכנסתי עם הכוח, וחילצתי את הילדה והאחים. כל הדירה בערה, והילדים יצאו בחיים. לאחר מכן ראיינו אותה בערוץ 22, והיא אמרה 'תודה למלאכים שהצילו אותי".
עם כל הטכנולוגיה החדישה, המתגים והמפסקים למיניהם, עדיין יש שריפות מקצר חשמלי?
"גם כיום יש שריפות מכשל חשמלי. לא כולם גרים בבתים חדשים. יש אוכלוסיות חלשות שעדיין בבתיהם יש לוחות חשמל ישנים, הם משתמשים במוצרים פגומים, יש כשל חשמלי שנוצר ממכשירים שלא מפעילים נכון, כמו למשל כששמים שמיכות על מפזרי חום או שמשתמשים בסדין חימום יותר מעונה אחת, למרות שצריך להחליף אותם אחרי עונה. לא חסר".
חתולים בצמרת ואזיקים בידיים
לצד הסכנה והאתגרים בהצלת חיי אדם יש גם אנקדוטות. מפקד המשמרת רשף ציון אזולאי מספק לנו אחת מהן. "באחד הימים הקרים, בשעות הקטנות של הלילה, בשלוש לפנות בוקר, מתקשרים מהמשטרה ומבקשים את מפקד המשמרת. הם אומרים לי: 'אנחנו שולחים אליך זוג אזוק, אל תיבהל, הם לא ברחו מהמעצר". הגיעו אלי זוג צעירים כבול באזיקים, הייתי נבוך מהסיטואציה, ושחררתי אותם מהאזיקים. הסיפור הגיע לתקשורת הארצית. העיתון עוד שמור אצלי. זה היה המקרה הראשון מתוך שניים. במקרה השני, הבחורה הגיעה לבדה. שאלתי אותה איפה החבר, והיא אמרה לי: 'זה לא חבר, זו חברה'".
ומה עם החתולים, ממשיכים להיתקע על עצים?
"בוודאי. יש הרבה חתולי רחוב שאנחנו מחלצים. אנשים מתקשרים, ואנחנו רגישים לנושא. אנחנו מנסים להציל כל נפש חיה, ואנחנו משתדלים לתת את השירות הכי טוב. השבוע קיבלנו מכתב הערכה שנשלח גם למפקד המחוז".
ציון מראה לנו מכתב תודה על לוח המודעות, ששלחה אישה שלוחמי האש גבי סבן ואדם כהן חילצו את אמה אשר מביתה נדף ריח גז. "גבי סבן ואדם כהן פעלו במהירות להצלת אמי", היא כותבת, "הם פעלו באחריות, נחישות ומסירות. אני מבקשת להביע הערכתי לפועלכם. ירבו כמותכם בישראל".
