פרשת השבוע / פרשת נשא

כתוב בפרשה: "ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר ייתן לכהן לו יהיה...". אומר החפץ חיים: עיקר גדול וחשוב צריך האדם לזכור בכל רגע מימיו שרכושו האמיתי הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני
צוות האתר | יום חמישי - 24/05/18 - 11:52
ספר תורה בבית הכנסת הגדול בעיר אשדוד

כתוב בפרשה: "ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר ייתן לכהן לו יהיה…". אומר החפץ חיים: עיקר גדול וחשוב צריך האדם לזכור בכל רגע מימיו שרכושו האמיתי הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני, רק דברים שבקדושה, מצוות ומעשים טובים רק אלו ילכו איתו לעולם האמת. שכתוב: "קדשיו לו יהיו". כל הדברים הנעשים מכח היצר הרע ובני לוויתו אינם מהווים קניין אמיתי, ידידי שקר הם נקראים, הם נראים לאדם כאוהבים אך הכל זה זמני.

משל לאדם שהיו לו שלושה ידידים ראובן, שמעון ולוי. את ראובן אהב מאוד והייתה אהבה הדדית, גם שמעון נחשב לידידו הטוב, ולוי היו לו יחסים רופפים.

יום אחד נקרא האיש להתייצב בפני המלך, ונבהל מאוד, לא ידע למה קראו, הלך אל ידידיו שיבואו אתו וימליצו עליו. ראובן שהיה ידידו הטוב לא הסכים לבוא איתו אל המלך, ושמעון שגם נחשב ידידו אמנם הסכים לבוא אך רק עד שער המלך, ואילו לוי לא נחשב כידיד קרוב הסכים לבוא ואף להמליץ עליו אצל המלך.

המשל: הממון שחביב על האדם דומה לראובן, במשך כל חייו מתחזה לידידו הטוב של האדם, אך יום המוות זה יום המבחן והנה הוא לא יכול לקחת איתו לא זהב ולא כסף. בני המשפחה משולים לשמעון. הם אמנם ידידים טובים אך ילוו אותו עד הקבר, אך שם הם נפרדים ממנו ועוזבים אותו לנפשו. ולוי הוא דומה למעשים טובים ולימוד תורה של האדם שבא לפני המלך הקב"ה והוא בא להמליץ יושר על האדם.

וכשכתוב: "איש את קדשיו לו יהיו". בא להזכירנו וללמדנו מי הם ידידנו הטובים המוכנים להמליץ בעדינו לפני בורא עולם. לכן אדם צריך להרבות בלימוד תורה ולהרבות במעשים טובים וצדקות, שכתוב "את אשר ייתן לכהן לו יהיה", את מצוות הצדקה הזאת היא באמת שלו, לעולם הבא.

הלכות בן אדם לחברו
דרש רבי אלעזר בן עזריה: נאמר בתורה על יום הכיפורים, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום (לה') יום הכיפורים מכפר (אם עשה תשובה), עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (כלומר יפייס) את חברו. ולכן אם הקניט את חברו, או פגע בו בכל דרך שהיא, חייב לפייסו שימחל לו על מה שנעשה.

מי שהזיק את חברו, אף על פי שהוא נותן לו (כלומר משלם לו על הנזק שגרם), אין נמחל לו עד שיבקש ממנו (מחילה), שנאמר (לעניין אבימלך שלקח את שרה מאברהם אבינו, ואמר לו ה'): "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה", ואילו לא היה אברהם מוחל לו, לא היה עוונו נמחל. והיינו שמלבד מה שצריך לחזור בתשובה לפני ה' על אותו עוון שהזיק את חברו, צריך גם לפייס את חברו שימחל לו.

וכשמבקש מחילה מחברו, אין ראוי לחברו להכביד עליו ולסרב למחול לו. ומניין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי? שנאמר "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך".

שבת שלום!



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]