שואלים המפרשים לשם מה נזקק רבי יוסי לתמוך דבריו מהפסוק. מסבירים שגדול כוחו של ההרגל עד שנעשה טבע שני, ומצביע על כך שאנשים מפחדים לשנות הרגלים גם כאשר מובטח להם ששינוי יהיה יותר טוב. וגם לאחר מעשה הם רואים שיותר טוב ולעולם לא יסכימו לחזור למצבם הקודם.
לדוגמא תינוק שנמצא ברחם אמו, טוב לו שם מרוב הרגל הוא לא רוצה לצאת, כאשר ברגע לידתו כשהוא יוצא לאוויר העולם הוא בוכה ומצטער, ולמרות זאת הוא שוכח את מקומו שהיה, ומודה להקב"ה שהביאו לעולם. כך גם לגבי עולם הבא, מרוב הרגל לחיים בעולם הזה אין מי שיחפוץ להמיר את חייו בעולם הבא. אפילו שיודעים ששם זה העולם האמיתי, והכל שם בדרגות שונות. מצטייר המוות בעיני כולם כדבר רע ומר, ולכן מתפללים לאריכות ימים וחושקים להישאר לנצח. אך לאחר שעוברים את יום המיתה בבכי ובדיכאון, אין ספק שלא ירצו לחזור לעולם הזה עולם השקר.
לכן המשכיל לא יחרוץ דברים מוחלטים למצבים שנסתרים ממנו, שטבע האדם להתרשם מאחד שזכה גם לתורה וגם לעושר. יותר מאשר בעל תורה אך עני כי יגידו זה אינו מכיר את תענוגי העולם.
לכן רבי יוסי בן קסמא לא רצה שיחשבו שאינו בקי בענייני העולם הזה ולכן הוא בז לכסף למול התורה, לכן אמר שדוד המלך שהיה מלך והיה לו הכל ולא חסר לו כלום, אמר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף…". שנזכה לקבל וללמוד את התורה בשמחה ובאהבה.
סדר תיקון ליל שבועות
פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר. כדי לתקן עוון אבותינו, שבשעת קבלת התורה נרדמו ישראל כל הלילה, עד שהוצרך הקב"ה להעירם משנתם לקבלת התורה. ואמרו בזוהר הקודש: "כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון".
יש להימנע משיחת חולין ודברים בטלים בלילה הקדוש הזה, ושלא לאבד זמן יקר זה בשיחה בטלה. ויושב בטל כישן דמי. ועל פי הקבלה אין לקרוא משנה בלילה הזה.
סמוך לזמן חצות הלילה יש לקרוא קריאת שמע, ואין לברך ברכות התורה אלא רק לאחר עלות השחר. ומנהגינו לברך בעמוד השחר כל ברכות השחר חוץ מברכות "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר". אלא אם כן הוצרך לנקביו שאז מברך גם "אשר יצר", (אבל לא מברך "על נטילת ידיים").
העוסקים בתורה בלילה, ומגישים להם מידי פעם בפעם תה או קפה, אינם צריכים לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. ואם יצא מחוץ לפתח בית הכנסת, ואח"כ חזר, צריך לחזור ולברך.
