ברור לי שאקבל פה חצים על גבי חצים של טוקבקים וחלקם יהיו לא פשוטים לעיכול. אבל ממתי זה הפריע לי? ממתי עשיתי לזה חשבון? רשימת האנשים שיש לה מה להגיד עליי (ובדרך כלל על אחרים) מתחילה אי שם בגירושים הראשונים, עוברים דרך מי שבטעות (שלי) זכתה לכינוי אשתי השנייה, ונגמרים באיזו מישהי שלא החזרתי לה טלפון ועל הדרך עוד כמה וכמה אנשים כולל כאלה שקוראים עכשיו את הטור… לא מתגאה בזה, אבל תמיד אמרתי שאני מעדיף להיות בצד המרוכל ולא המרכל.
הנושא הזה, שחשבתי 100 פעם אם לגעת בו, הוא נפיץ, דליק ואפילו מפחיד. אבל די, הגיע הזמן שמישהו יהיה קול לאלפי, עשרות אלפי ואולי מאות אלפי גברים. מי מתנדב? נכון, אני כרגיל. אולי תשתוק כבר (זה אני אומר לעצמי…), אבל זה חזק ממני. יאללה נקפוץ למים העמוקים.
ברור לי שיהיו הרבה שיסכימו איתי אבל בגלל קוד השתיקה הזה שהפך להיות "קוד של פחד" בין הגברים, איש לא יפצה פה. אבל אתם יכולים להנהן בשקט או להסכים בלב. לא יעלה על הדעת שכל מילה של גבר לאישה, שכוללת מחמאה, תהפוך להטרדה מינית. די, שמעתי משפט מעולה שאמרה אישה: "יש מלא 'גופות' של גברים שמוטלות לצידה מהחשש הזה להיתפס כמטרידנים".
פעם אחת ראיתי מישהי מאוד יפה בעיניי, ואבוי העזתי ואמרתי לה שהיא נראית יפה בעיניי. רציתי להעביר לה מסר יפה, נקי, שהיא מצאה חן בעיניי ואני רוצה שנמשיך לדבר. היא ענתה לי ואני נשבע שלא נגעתי: "באיזו זכות אתה אומר לי את זה". מה? מה? מה? התפלצתי. מה רע בלהגיד למישהי כמה היא יפה. מה, זה הופך אותי למטרידן?
בואו בנות בחייאת, בואו נדבר דוגרי רגע. מה באמת, אתן לא רוצות להכיר גבר? מה אתן באמת חושבות שאתן תלכו לסופר וייפול לכן קרם הידיים והוא ירים ותסכלו בעיניים ותלכו ביחד משם לנצח? נו באמת. הבאתן אותנו למצב שאנחנו מעדיפים לשתוק (שלא כמו במקרה הזה שלי בטור) בכדי חס ושלום לא להסתבך. תגידו לי, נניח אני רואה מישהי יפה בעבודה. איך אפנה אליה? מה אגיד לה? כל מילה נתפסת כבר כהטרדה, אז כמעט כולנו הגברים מעדיפים לשתוק וקיבינימט הזוגיות ומחכים לאיזה חבר שיכיר לנו מישהי.
אח"כ אתן לא מבינות למה אתן לבד. למה אתן לא מחוזרות. אנחנו מ פ ח ד י ם! נוצר מצב שאפילו להגיד למישהי בוקר טוב במקום העבודה עוד יתפרש ב"אמרת לי את הבוקר טוב עם מבט מטרידני בעיניים". כן אח"כ אתן לא מבינות למה הבחור ההוא שאולי מצא חן בעיניכם, מעדיף להישמר ולא להתקרב. כן הוא רצה, אבל לא, העדיף לא להסתבך.
ואל תתחילו איתי עכשיו. אני נגד מטרידנים. נגד אנשים שהופכים את החיזור העדין לגס, נגד מטרידנים מכל סוג. אני כשאומרות לי את המילה "לא", אני יודע למה אתן מתכוונות. אני אומר תודה ושלום. אבל לא יכול להיות שכל גבר יהפוך להיות מטרידן בפוטנציה. מי שמטרידים לא צריכים אישורים, הם תמיד יטרידו. אחד כזה צריך להרחיק מכן וגם מאתנו הגברים, כי הם עושים לנו נזק. אבל באמת, נשבע בכל הקודשים שחלק מאתנו סתם מדברים אתכן כי רוצים למצוא מישהי.
אני בורר את המילים, אבל התחושה מעיקה. נוצר מצב אבסורדי יותר, שכל גבר שמעז להגיד משהו בעניין הזה, נניח כמוני ברגע זה, הופך להיות כאילו מגן על מטרידנים או רחמנא ליצלן מטרידן בעצמו. אז זה רחוק מזה. מותר להגיד דעה הפוכה בנושא הזה. בטח ובטח שאתה בא ממקום נקי. הרי נועדנו להיות גבר ואישה (וכן מי שרוצה להיות עם אותו המין זה גם בסדר, זו רק הייתה דוגמא, אין לי כח להסתבך עם זה גם עכשיו…).
ישבתי פעם ליד קבוצה של בנות במקום שעבדנו בו יחד. הן דיברו בצורה כזו שאני אפילו התייבשתי והתביישתי. לא יכולתי להתאפק ואמרתי להן שאם אני כגבר הייתי אומר חצי מזה, שליש, רבע, הייתה פה כבר משטרה בצד מחכה לי. הן ענו לי שמה שמותר להן להגיד בין נשים לא מותר לגבר להגיד את זה. שמעתי ולא האמנתי. אז בעצם למילים אין משמעות אלא לזהות האומר אותם? אחת מהן אמרה לי בצורה חד משמעית. – כן. הכן הזה הבהיר לי שלא משנה מה אגיד ומתי, ברגע שגבר אומר משהו מופעלות באופן אוטומטי מערכות הגנה שקשורות איפשהו להלך הרוח בחברה, ומיד הוא נחשב לכל הדברים הכי גרועים בחברה.
אני מבין שנשים מגיל צעיר מקבלות הערות של "החפצה", כמו שריקות, מילים שנזרקות מאנשים רחוקים ולפעמים גם קרובים ועוד כאלה. זה אני מסכים, גבר לא יבין. לכן כל הערה של גבר מכניסה אתכן לכוננות ספיגה. אבל לא כולנו רואים בכן חפץ. חלקנו רואים בכן יהלום. תורידו את השכפ"ץ, תשימו אותו לידכן אבל אל תלבשו אותו כל הזמן…
לסיכום, אחרי שחצי מכן בטח כבר קילל אותי ואת מי שהביאה אותי (שזו אישה אגב), יש לי רק בקשה אחת. תרפו תשחררו. קודם תשמעו אח"כ תחליטו אם זו הטרדה. לפעמים אולי אפילו שווה לשמוע, לכו תדעו אולי זה האיש שחיכתם לו בסופר, רק שהוא הגיע למקום אחר, בזמן אחר.
