חולה עלייך, אני פשוט פשוט חולה, חולה עלייך איך שאת עושה את זה? כן, אני שר. אתם יכולים להצטרף, מותר לכם, זה יום העצמאות שלנו, אפילו אפשר לשיר את זה בקריוקי (מה שבדרך כלל מביא לי את הסביבון המפורסם שלי), כי "חוק הרעש" ביום העצמאות מבוטל, מותר לעשות רעש עד שעות הלילה הקטנות. אז תעשו והרבה. שישמעו כולם, במיוחד השכנים שלנו והאויבים שלנו, מבחוץ ולצערי הרבה מבפנים. מדינת ישראל חוגגת 70, רק 70 "ילדונת", אז קדימה רעש… שלא יירדמו גם בסוריה, בלבנון ובעזה. שלא יירדמו ויאכלו את הלב. ככה בא לי.
לא יעזור לאיש. אנחנו פה לנצח. נצח נצחים. אני יודע שיש מי שאומר שאנחנו כמו הרומאים, הצלבנים, הבריטים הטורקים ושאר העמים שהיו פה. אומרים שנהיה פה לזמן קצוב ונלך. אבל הם מתבלבלים, אנחנו בניגוד לכל העמים שהזכרתי, חזרנו הביתה. עבורם זה לא היה הבית, זה היה על הדרך. לנו אין לאן ללכת. אין לנו ארץ אחרת ואנחנו גם לא רוצים (נניח לא רוצים אוגנדה) זה הבית נשארים פה. ומי שלא טוב לו, שיעלה פסקה ויקרא את הסוף. טוב אעזור לכם – שיאכל את הלב.
נכון, מדינת ישראל רחוקה מלהיות מושלמת. יש בה פגמים כמו כל אחת שהיא בת 70. יש לא מעט דברים שיש וחובה לתקן. אין ספק. אבל תראו לי מדינה שב-70 שנה הגיע הלאן שהגענו? קחו איזו מדינה שאתם רצים באירופה ומצידי גם את ארצות הברית של אמריקה, הגדולה הזו. היא בת 242 ותאמינו לי אחרי 70 שנה היא נראתה על הפנים ואני עוד מחמיא לה כי היא בצד שלנו. אני עוד עדין.
אנחנו אחרי 70 שנה אומה שהיא אור לגויים. מה לעשות אמיתי. אומה שבאים ללמוד ממנה. תראו לי עוד מדינה שיכולה למכור צינור עם חורים לעשות מיליארדים מזה (טפטפות… כן הייתה פה בדיחה כזו). הרבה מחמיאים לנו ואומרים שאנחנו המדינה הכי טובה במזרח התיכון. הצחקתם לי את גיד אכילס. מי משווה את עצמו למזרח התיכון? זה לא מחמיא לנו. אנחנו מהמדינות הטובות ביותר באירופה, בעולם וזה ב-70 שנה. ומי שחושב שאני מגזים שיעשה גוגל (לא בא לי לעשות עבורכם היום, ויראה מה הוספנו לעולם. ולא, אני לא מדבר רק על פרסי נובל, שאחוז היהודים שם מטורף).
מזל טוב לך מכורתי, מולדתי. אני חולה עלייך. למה יש לי ברירה אחרת? למה יש לנו ברירה אחרת? תראו מה קרה לעם יהודי כשלא הייתה מדינה. רק לפני שבוע ציינו את יום השואה. אם הייתה מדינת ישראל אי שם בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, לא הייתה שואה. נקודה סימן קריאה. אז היום יודעים כל היהודים בעולם שאם יקום עוד מטורף/שטן בדמות אדם, איפשהו בעולם שירצה להשמיד את היהודים (ולא חסרים כאלה לצערי), אז יש להם תעודת ביטוח, מדינת ישראל. לכולם יש תמונה כזו על הקיר בבית ואם אין להם שם, בגולה, אז ראוי שתהיה. אני יכול להמליץ על כמה תמונות יפות. כן את בת 70 אבל יפיפייה בעיני. כולם יודעים שם, בתפוצות, שפה זה המקום היחיד שלא תשמע את המילה יהודי כגנאי. אין, אין חולה עלייך.
מה עשית לי מה? אני בן 50 ועכשיו כותב כמו ילד מאוהב. איזה זכות יש לי להיות בחגיגות ה-70 שלך. איך גדלת, התייפית, התחזקת, התגבשת, אבל תמיד תישארי צנועה. אחת כזו שרוצה לחיות ולתת לחיות. תחשבו רגע אם האויבים שלנו היו רוצים שלום, הרי אנחנו היינו מחבקים אותם. אנחנו במצב שלום קבוע, ברירת מחדל קבועה. אנחנו מוכנים לפשרות כואבות בגוף בשביל השלום הבלתי מושג. ולא אני לא מתנצל. אנחנו פה כי זה המקום שלנו, כי "כאן נולד ספר הספרים שלנו". ומי שלא נראה לו? כן, נכון שיאכל את הלב.
לפני כמה זמן ראיתי סרטון שבו ישראלית, יהודיה, מקללת את חיילי צה"ל על גבול עזה ואומרת להם שהם חיילים בצבא טרור, רוצחים וטרוריסטים. לראות ולא להאמין. הסתכלתי והתפוצצתי.
רציתי לבוא לפוצץ לה את הצורה (לא בא לי להיות פוליטקלי קורקט היום). יהודיה, ישראלית שמקללת ככה. הראש שלי אמר לקחת אותה כמה מאות מטרים בודדים דרומה ולהעביר אותה לצד השני, לעזה, שתבין מה זה טרור. שתבין ששם היא ישראלית ויהודיה ובואו נגיד שהדבר האחרון שהייתה אומרת זה "צה"ל הצילו", קוראת לעזרה לאותם חיילים ילדים שהרגע קיללה. בלי החיילים אנחנו כלום. כל אחד מאיתנו נתן את חלקו. חלק מהם נתנו את חייהם, אנחנו ואותה פח אשפה יכולה ליהנות מהחיים החופשיים, כי הם נתנו את שלהם. אבל אח"כ אמרתי לעצמי, למה? שתישאר ותסבול. שתראה את ישראל גודלת משנה לשנה. יפה, מי אמר שתאכל את הלב?
אין אני חולה עלייך ישראל שלי. לא אכפת לי שהטור הזה ייצא קצת דביק ואולי פטריוטי מידי. זה המעט שאני יכולה לעשות עבורך, יפה שלי, חיים שלי. זו שנותנת לי את החיים שלי. זו שכשאני חוזר אליה מטיול בחו"ל, אני מיד מרגיש בית כשרואה את קו החוף שלה עוד מרחוק. נכון, את קצת מקומטת פה ושם ויש הרבה שצריך ליישר, אבל את מה שיש לי ואת הכי טובה עבורי. ומי שהטור הזה מפריע לו, שיאכל את הלב.
יודעים מה, שיאכל תחת… חג שמח ישראל.
.
