פרשת השבוע – פרשת תזריע

כתוב בפרשה: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע...". חיי ביזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חז"ל מבארים כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, כלומר עונש משמיים על שעה אחת של חטא
צוות האתר | יום חמישי - 12/04/18 - 11:31

עונשי השמיים לתועלת האדם הם באים לרפא את תחלואי נפשו, ועל ידי הנגעים נעשה האדם מושפל ומבוזה, ומצב זה שובר את גאוותו ומביאו לידי מצב המונעו ממה שנכשל בו.

מסופר על אדם נכבד בעירו ומעורב בין הבריות שנכשל בעוון לשון הרע ובחסדי שמיים ממרקים את החטא בעולם הזה על ידי נגע הצרעת. מיד נעשה אדם זה מנותק מביתו ועסקיו ומחיי החברה שהיה מעורה בהם, ומפרידים אותו מחברת בני אדם עד שיתרפא, לפעמים נמשך מצב זה עד יום המיתה. גם אם נרפאת הצרעת, מלווה פרשת טהרתו בביזיון – מצוות התגלחת של כל גופו, הזקן וגבות עיניו. לאחר שכל אלה נגזזים הוא שב לחברת בני אדם, כל מעשי הביזיון אשר לעתים חרפתם וקלונם משאירים חותמם עליו למשך כל חייו. תיקונים הם לחטאו ובאו עליו בגלל שעה אחת של לשון הרע.

ומוטב להיקרא שוטה כל החיים ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.

אנו חיים כיום הפוך לגמרי מאמת זו, כל אחד מאתנו חי כפי שנוח לו, תחת המידות הרעות, תחת ההרגלים ובגלל פחד וכבוד, מה יאמרו הבריות מוכנים אנו להפקיר את נשמתנו ולא מוכנים להיקרא שוטה אפילו שעה אחת.

הדרך היחידה להילחם בתפיסת חיים מסולפת זו, היא התבוננות מתמדת בהשקפת התורה, האומרת כי מציאות האדם היא הנפש, וככל שנגביר את החיות הנפשית בתוכנו, נשתעבד פחות לרצונות הגוף עד שנגיע למצב של שליטה על כוחות החומר ונכוונם אך ורק לאפיק נכון. מי שאכן יבין, ידע שעדיף להיקרא שוטה כל החיים ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.

עוד כתוב בפרשה: "אדם כי יהיה בעור בשרו…". מסבירים המפרשים הנגעים באים על חטאי הדיבור. הייחודיות של האדם "כמדבר" היא משמעותית מאוד בבריאת העולם והאדם. הדיבור הוא "וייפח באפיו נשמת חיים". ויהי האדם לנפש חיה, חטא הדיבור מראה על זלזול בתכונה חשובה ומיוחדת זו שניתנה לאדם, שבמקום לראות בנשמתו עיקר הוא רואה בגופו עיקר. לכן התיקון הוא נגע צרעת בגופו, להמאיס עליו את גופו את החיצוניות, וכך יתרכז כולו בנשמתו, בפנימיותו.

הלכות ספירת העומר
מצווה מן התורה, שמיום לאחר חג הפסח, יתחילו לספור בכל יום ספירת העומר, במשך שבעה שבועות תמימים. ובזמן הזה שבית המקדש חרב, ואין לנו לא קצירת העומר ולא קרבן העומר, אין חיוב ספירת העומר מן התורה, אלא מדרבנן (מתקנת חכמינו) בלבד. ולכן אין לומר בנוסח ה"לשם יחוד" שאומרים לפני הספירה, שהיא מצוה מן התורה, מאחר ואין זו מצוה מן התורה, אלא מדרבנן בלבד.

מי ששכח יום אחד לספור ספירת העומר, שוב אינו סופר ספירת העומר בברכה, אלא יספור בלא ברכה. מי שהוא מסופק אם שכח לספור יום אחד, רשאי להמשיך לספור בשאר הימים בברכה.

זמן ספירת העומר בלילה. ואם שכח לספור בלילה, סופר ביום בלא ברכה. ומכל מקום לאחר מכן רשאי להמשיך בספירת העומר בכל יום בברכה.

הנשים אינן חייבות בספירת העומר. ומנהגינו שהנשים אינן סופרות ספירת העומר כלל ועיקר. והטעם בזה מבואר על פי דברי המקובלים. ואשה הסופרת ספירת העומר, לא תברך על הספירה, מאחר והיא פטורה מספירה זו מצד הדין.

שבת שלום!

אולי גם זה יעניין אותך

X