נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד…" (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת, ואז מובטח לו שיהיה ירא שמיים. ומה הם. "שויתי ה' לנגדי תמיד…". (תהלים טז ח), וגם: "וחטאתי נגדי תמיד", וזה שרמזה כאן התורה שנים ליום תמיד בכל יום לזכור את שני התמידים. לכן שעל כל יהודי להציב גדרים וסייגים למען הרחיק עצמו מלהיכשל בעבירה, וכן בעלייתו הרוחנית.
ולקרב זאת אלינו סיפר לו הרב גלינסקי זצ"ל, שפעם אחת נסע באוטובוס ולידו ישב יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, שאלו הרב מה הוא הקו האדום שלו, ענה לו להיות גוי להמיר דתי זה לא אעשה לעולם, ואז סיפר לו הרב מה שנעשה עימו בפרוץ מלחמת העולם השנייה, שנשלח לעיר הקרובה ע"י רבו להביא אישור לישיבה מהעירייה, אבל ואז כבר הופצצו מסילות הרכבת ולא יכל להגיע אל מחוז חפצו, אלא היה עליו לחזור ברגל והנה בחזרתו עבר דרך עיר אחת, ושם ראה התקהלות גדולה ובימה ועליה עומד ראש העיר ודורש נפנה לשמוע את דרשתו, והנה אומר ראש העיר שעליהם להילחם בחירוף נפש לא להיכנע לגרמנים, כיוון שאין כוונתם רק לכבוש את עירנו אלא שמכאן יהיה להם קל להגיע לשאר המדינה.
למד הרב מזה מוסר השכל, שפעמים אין כוונת היצר להכשילו דווקא בדבר פעוט, אלא יודע שכאשר יצליח בכך, מכאן ואילך יוכל להגיע לעבירות אחרות יותר גדולות, לכן אם עושים גבול במה אני לא מוכן להיכשל, יש להרחיק את הסייגים רחוק מאוד מקו היעד. אף אתה, אמר לו הרב, אם הקו האדום שנתת לעצמך הוא לא להמיר את דתך, דע לך שהיצר יגיע אילך ויביא אותך למקומות הרבה יותר מרוחקים ממה שחשבת להיזהר מהם.
הלכות ומנהגי פורים:
חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות, דכתיב: "ומשלוח מנות איש לרעהו", משמע שתי מתנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרֵעים, הרי זה משובח. ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרֵעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקב"ה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות. והמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלי תיקון, כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיים, או מיני מתיקה או פירות, או כוס יין ומי דבש וכיוצא בו.
כל אדם, אפילו עני שבישראל המקבל צדקה, חייב ליתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד, דכתיב: "ומתנות לאביונים", משמע שתי מתנות לשני אביונים.
ואין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט יד ליטול, נותנים לו. ומי שהוא במקום שאין שם עניים, יעכב את המעות אצלו עד שיזדמנו לו עניים או ישלחם להם. גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות תשלח אישה לאישה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אישה לשלוח לאיש וכן בהיפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילם, ואינו נכון, אלא יש להחמיר.
