לאחרונה אני מרבה להגיע להרצאות באזור ביה"ח איכילוב בתל אביב (כן, אני מרצה. אתם מוזמנים). אני רואה לא פעם משפחות פלסטינאיות שמגיעות לטיפול בבית החולים, אם מעזה ואם מיהודה ושומרון. זה גורם לי לגאווה מסוימת. אנחנו עם שנותן עזרה למי שנחשבים אויביו. עם שעושה זאת בעיניי הוא עם מוסרי. אני גאה להיות ישראלי ויהודי. לא פעם גם אני מושיט יד לאותם אנשים בעזרה. להראות להם מי אנחנו באמת וגם לעזור עבור הנפש שלי.
זה אנחנו. עכשיו אני מתנצל מראש, מי שאין לו קיבה חזקה שיעבור למדור אחר. מעכשיו כל האמת בפרצוף.
והם, לצערי חלק גדול מהם, לא קטן, הם "חיות אדם". תכעסו, תגידו מה שאתם רוצים על הביטוי, אבל הסרטון של החייל והחיילת שבטעות נקלעו לג'נין וכמעט נעשה בהם לינץ' (כמעט, דיממו והיה על סף שחיטה) על ידי "טורפי אדם" עם דם בידיים, שהגיעו להרוג, להרוג, להרוג, לא לרפא כמונו, להרוג, מלמד שלא יעזור. אין עם מי לדבר ויותר גרוע מזה המילה שלום לא קיימת בלקסיקון שלהם. רק המילה מוות.
האם אתם באמת רואים בישראל עשרות ומאות של אנשים שרצים להרוג פלסטינאי שנקלע לפקק בתל אביב (ובלי עין הרע יש הרבה כאלה. הכוונה פקקים…)? באמת, איך זה היה מתקבל אצלנו. מיד היינו נדהמים איך זה קרה? אני אלך עוד צעד, היו בוודאי גם כאלה שהיו מגוננים על הפלסטינאים שהותקפו. למה? כי זה אנחנו.
אבל הם, הם רק התחרו ביניהם מי יהרוג את החייל והחיילת. הילדים שלי ושלכם. שני צעירים שבטעות נקלעו לג'נין. מה זה? מה זה? נכון לא בוחרים את האויב שלנו, אבל שלא יהיה פה מישהו שינסה לצייר את הפלסטינאים כעם מסכן וסובל. הקאתי את נשמתי כשראיתי את הסרטון. הקאתי את נשמתי מחלאות האדם (רציתי להגיד תת אדם, אבל זו מחמאה עבורם), האלה שרצו רק לראות שני ילדים מתים. הרי לא שכחנו את הלינץ' ברמאללה של שני חיילי מילואים בשנת 2000. תגידו לי אתם, מה זה אם לא פחי זבל אנושיים?
מה שיותר מוציא אותי מדעתי זה אנשים טוענים שצריך לשבת לדבר איתם ועם שכמותם. זה לא ברור לי. מה עוד צריך להבין שאין עם מי לדבר. שאין הבדל בין עזה ליהודה ושומרון. יש שנאה מהולה ברצון לחסל אותנו, מצידם בידיים, תרתי משמע. ראינו את זה.
ומי אומר את זה, מי תומך עדיין במו"מ עם חיות האדם האלה? במסווה של עלאק שלום? אותם אנשים שהביאו עלינו את "אסון אוסלו". אותם הסכמים ב-1993 שהביאו את מרצחינו לכאן הביתה למדינה, בזמן שכל העולם כבר לא רוצה לראות אותם אחרי שערפאת (מלך החיות) וחבר מרצחיו חיבקו במלחמת המפרץ הראשונה את סדאם חוסיין. מי הציל אותם? אנחנו, כן אנחנו. הבאנו אותם לפה, במסגרת הסכמי אוסלו (להלן אסון אוסלו), נתנו להם חיבוק ויחד עם אירופה הבאנו את מי שרוצה לחסל אותנו לתוכנו. לא להאמין. אז במקום שיסתמו עכשיו את הפה שלהם, אותם תומכי אוסלו ממשיכים לברבר, בלי להתייחס לעובדות – אסון אוסלו הוא הסיבה לכל מה שקורה פה.
הגיע הזמן שמישהו לא יהיה פוליטיקלי קורקט. לא אני פה בטור הזה. ראש הממשלה. שיגיד, חאלס נמאס לנו מכם. לכו קיבינימט וכמה שיותר מהר.
הרי אין עם מי לדבר. מה, נדבר עם החמאס, שקיבל שטח עצמאי בעזה, תכלס מדינה, ומזנב בנו על ימין ושמאל כל פעם ואנחנו עוד צריכים להסביר למה אנחנו מגיבים? עם מי? תגידו לי עם מי? עם אבו מאזן מכחיש השואה שעשה על זה דוקטורט וסירב לכל הצעה, כולל 100 אחוזים מהשטח וחלק מזכות השיבה? עם מי נו תגידו מתכנני אסון אוסלו תגידו עם מי? עם עם שמנסה בידיים שלו להרוג ולקרוע בבשרם של שני חיילים/ילדים בני 20 שנקלעו בטעות לרחוב בג'נין? עם מי?
הרי ברור לכם שאם נעשה שלום עם יהודה ושומרון, הטילים יגיעו גם לתל אביב, למרכז שוסטר בתל אביב, לרמת אביב החדשה. כי מיהודה ושומרון זה קל יותר להגיע לשם מאשר מעזה…
