"ויגש אליו יהודה ויאמר…". מסבירים המפרשים שיהודה לא הסתפק בדברי תחנונים אלא "דיבר אליו קשות". לכאורה קשה להבין את טענות יהודה ליוסף, הרי יהודה עצמו הציע ליוסף עונשים חמורים יותר, ויוסף הוא שהציע להקל ולקבוע שגונב הגביע יהיה לעבד והשאר ישוחררו.
מסבירים שתחילה חשב יהודה שכל עניין הגביע הוא גזירת שמיים, מידה כנגד מידה משום מכירת יוסף, ולכן לא התנגד ואף הציע הצעות מחמירות. אך כשראה שהשליט המצרי מתעתד להשאיר דווקא את בנימין, היחיד שלא השתתף במכירה, הסיק יהודה שאין כאן אלא מזימה גרידא של שליט מצרים, שיש להילחם נגדה באמצעי ההשתדלות הרגילים, ולכן דיבר אל יוסף כפי שדיבר.
אני יוסף, העוד אבי חי? שאלה זו של יוסף נראית כתמוהה, הרי אך זה הרגע האריך יהודה להבהיר ליוסף שיעקב חי, שכן כל תחנוני יהודה נסובו סביב הטענה, שאם בנימין יישאר במצרים, יעקב לא יוכל לשאת זאת וכו'. מתרצים זאת חז"ל שיוסף לא סמך על מה שאמר יהודה קודם לכן, שהרי ייתכן שיהודה שיקר כדי להינצל מהשליט המצרי. לכן שואל אותו יוסף שוב, כעת אחר שנודע לך שאני יוסף, אמור לי את האמת, האם אבי חי ובזה יובן גם מבנה המשפט: "אני יוסף, העוד אבי חי". כלומר, האם כעת, לאחר שידוע לך שאני יוסף, אמור לי העוד אבי חי.
ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. הגמרא על פסוק זה: "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה; אם מפני בשר ודם נבהלו כך, מפני הקב"ה על אחת כמה וכמה…". ומספרת הגמרא שרבי אלעזר בכה כשהגיע לפסוק זה.
מה הקשר בין בהלת האחים מיוסף, לבין החשש מתוכחה מיום הדין?
הבית הלוי מיישב את הדברים, המשפט "אני יוסף העוד אבי חי", איננו שאלה בעלמא, אלא תוכחה, שבה סותר יוסף למעשה את כל טענות ההגנה של יהודה, וזאת מתוך מעשיו ודבריו של יהודה עצמו: אתה עצמך לא חששת למות יעקב כשמכרת את אחיך, ואיך אתה טוען כעת שיש לרחם על בנימין בגלל החשש למות יעקב? בשומעם כך נבהלו האחים ונשתתקו, שכן הם ראו, כי כל טענתם נסתרת באחת מתוך מעשיהם שלהם עצמם.
וזהו הביאור בדברי חז"ל: כשם שנבהלו האחים מכך שטענותיהם נסתרו מתוך מעשיהם שלהם, באותה מידה, כשיעלה האדם ליום הדין, וינסה לתרץ את מעשיו באמתלות שונות, יסתרו את טענותיו מתוך מעשיו שלו עצמו. כגון, אם יאמר שלא נתן צדקה כי היה טרוד בפרנסת משפחתו, יראו לו שעל מותרות אחרות בזבז כסף רב ולא חשש לפרנסת משפחתו, וכדומה. לכן אדם צריך לעשות השתדלות בקיום המצוות, כדי שיזכה בדין.
שבת שלום!
