ינואר 21, 2021
המגזין אשדוד

במותם ציוו לנו את החיים

"זה הארגון היחיד שלא בוחר את החברים שלו ושלא רוצים להצטרף אליו", אומר מרדכי לוי, יו"ר סניף אשדוד של ארגון "יד לבנים" . "לצערי, התווספו בשנה האחרונה חמש משפחות למשפחת השכול באשדוד. המשפחות גידלו, טיפחו ועיצבו את לוחמינו, ובזכותן אנו יכולים להיות היום גאים.

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", אמר יגאל אלון מראשי הפלמ"ח ושר בממשלות ישראל לפני עשרות שנים. ואכן, ארגון "יד לבנים" על 58 סניפיו, פועל להנצחת חללי מערכות ישראל וטיפול במשפחות. "לצערי, התווספו בשנה האחרונה חמש משפחות למשפחת השכול באשדוד", אומר יו"ר הסניף מרדכי לוי. "חמישה נוספו אל הרשימה שבה 275 חללי צה"ל, שלושה מהם נהרגו במבצע 'צוק איתן', אך רק אחד מהם נקבר באשדוד. הנופלים הם בן וענונו שנהרג באסון הנגמ"ש בסג'עייה, יפרח טל ניסים הקבור בראשל"צ ושאביו גר באשדוד ואוהד שמש שנקבר במזכרת בתיה, אך נולד, התחנך והתנדב באשדוד. הוא התחתן שלושה חודשים בלבד לפני הנפילה. אמו שרה שמש מדליקה את המשואה בעצרת הזיכרון שתתקיים במשכן לאמנויות בערב יום הזיכרון ביום שלישי בנוכחות ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ומפקד בסיס חיל הים באשדוד, אל"מ עידו בן משה.

שמונה חברי ועד בסניף: היו"ר מרדכי לוי, המזכירה רחל שי, הגזברית רו"ח יפה אלבז, יהודית צויקר ביקרמן, עדנה חקאני, יהודה ביבס, יהודה בונצל ושלומי בן עזרי. אליהם מצטרפות שלוש מתנדבות: ויקי טל מתנדבת שלוש פעמים בשבוע, ופעם בשבוע מגיעות פלורה אלגזר וז׳קלין שמגיעה משדרות. רחל מספרת כי הם ישמחו לקבל עזרה מעוד מתנדבים, אבל אנשים אינם ממהרים להתנדב. "התנדבתי בידיד לחינוך", אומר יהודה בונצל, "זה קשור למשהו אחר. שם לאנשים קל יותר להתנדב, לכאן הם לא יבואו. קשה להם".

 

"אנשים לא יודעים איך להתמודד עם משפחות שכולות"
"יש חברים שנרתעים בהתחלה", אומר מרדכי, "הם רואים אותך ועוברים מדרכה. אני לא קורא להם חברים". ועדנה אומרת לו: אבל לפעמים זה ממבוכה. הם חושבים לעצמם, מה אני כבר יכול להגיד לאדם שאיבד את היקר לו מכל. אלה אנשים שלא יכולים להתמודד".

 

מה תורמת לכם ההתנדבות לוועד?
"אני מאמין שעל ידי הנתינה מרגישים סוג של תרפיה", אומר מרדכי, "אתה עוזר לאחרים בשביל לעזור לעצמך. ויש מי שיגיד שאולי גם זה סוג של בריחה". "הנתינה מחזקת", אומרת עדנה. "כשאת נמצאת בקבוצת שכול, את יותר מבינה את האחר, וסומכים עלייך יותר. פה אנחנו מרשים לעצמנו להתבדח, אפשר לצחוק, יש לנו הומור שחור שלא נוכל להגיד במקום אחר, ואנחנו מרגישים משפחה". ויהודית מוסיפה: "מבינים אותי גם בלי הרבה מילים".

"תפקיד הוועד לייצג משפחות, לעזור, לתמוך לכל אורך הדרך", אומר שלומי בן עזרי. "משרד הביטחון הוא גוף רחוק, גם העירייה גדולה ומורכבת. אנחנו מהווים צוות שדואג להווי, וגם להוציא אותם מהבית. רואים כשליחות את המשימה להוציא את בני המשפחה, ולו לכמה שעות, מאותו בור שנכנסו אליו בעקבות המקרה הטרגי. אנחנו מנסים ליזום חוגים, טיולים, לקיים הרמת כוסית. מתוך 58 סניפי הארגון, אנחנו אחד הפעילים בארץ. יש לנו יושב ראש אכפתי, שכל הזמן ממריץ, דואג, יוזם, מקדם. לכן אנחנו מובילים מבחינת נתינה".

חברי הוועד מספרים כי בכל יום ראשון בבוקר יש מפגש הכולל כיבוד קל והרצאה. "אנשים משוועים לצאת מהבית, מגיעים גם מבוגרים שמלווים במטפלות זרות", אומרת עדנה. "ההרצאה מתחילה בשעה 10:30, ההתכנסות והכיבוד בשעה 10:00, והם כבר מחכים משעה 9:00. זה הביחד, לדבר ולספר אחד לשני, הם מעבירים מידע. לא כולם יכולים להיכנס לאינטרנט, וממשרד הביטחון הרבה פעמים אם את לא שואלת, הם לא יתנו לך מיוזמתם את המידע. כמו למשל, מי שלא מקבל טיפול פסיכולוגי, יכול לקבל טיפול הידרותרפי. אז יצא למישהו לדבר עם עובדת הרווחה, והוא בא למפגש ומספר לאחר, שעכשיו גם יודע. זה מפגש חברתי וגם מעשי בכל מיני רמות". "יש לנו פעילות בכל השנה", מציין מרדכי, "גם שבועית וגם חוגים, טיולים, מסיבות בראש השנה, בפורים או בחנוכה וכמובן גם טקסים לציון הנופלים".

 

bet2

מרדכי, איך אתם יוצרים קשר עם המשפחות החדשות?
"כל חלל אנחנו מבקרים בשבעה ובגמר השלושים. מנחמים כמובן, ומשתתפים בצער שהצטרפו שלא מרצונם למשפחת השכול. לאחר מכן אנחנו בודקים האם המשפחות רוצות עזרה, מקריאים להם את זכויותיהם, מסבירים להם על הפעולות שלנו. זה הארגון היחיד שלא בוחר את החברים שלו ושלא רוצים להצטרף אליו, הם מצטרפים בעל כורחם. וכאמור, אחת המטרות היא לא רק טקסים והנצחה אלא גם להוציא מבועת השכול, אפילו למספר שעות".

"לי לקח המון זמן להצליח להתחבר", אומרת יהודית, "כי אם אני כבר מגיעה לפה, זה כאילו שיש עלי חותמת. ובכל זאת, חודש אחרי שבני נהרג הרגשתי צורך להיות איפה שהוא. הלא את הכאב בפנים אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. חודש אחרי שנהרג היה יום הזיכרון, ופתאום גם אני שייכת למשפחת השכול".

"ההצטרפות נתונה לשיקול דעתם של המשפחות", אומרת רחל, "יש משפחות ותיקות שיש להן את החוק שלהן, יש כאלה שלא מסוגלות. אני הצטרפתי אחרי השנה הראשונה, אבל כל אחד מתמודד עם השכול שלו. אין חוקים, ואי אפשר להכריח כל אחד איך שהוא מרגיש".

 

נזכור את כולם
מדינת ישראל ממשיכה להתקיים בזכות בניה שחירפו נפשם למען העם והמולדת, ולפני שלוש שנים חברי הוועד, בשיתוף מינהל החינוך, הפיקו תכנית חינוכית אשר במסגרתה היו בני נוער ממקיפים שונים בעיר שותפים לתיעוד ולהנצחת בני העיר שנפלו במילוי תפקידם. חברי הוועד ערכו כנס, הסבירו את אופי המשימות והרגישויות וכל תלמיד צורף למשפחה. כל תלמיד הנציח את החלל, תיעד את ילדותו, תחביביו, את תקופת שירותו הצבאי, האם החלל נפל בקרב במלחמה או במבצע, האם נפל בעת מילוי תפקידו במקרה של תאונה או מחלה. כל מידע מפי משפחתו, חבריו ומכריו שהסכימו לספר על החלל תועד לאותה חוברת, כמו גם מידע מתוך ספרות כתובה ואתרים באינטרנט. כל חוברת הודפסה בשלושה עותקים שנמסרו למשפחה, לבית הספר ולסניף "יד לבנים". חברי הוועד מקווים שיימצאו התקציבים להמשיך תכנית זו, שנקטעה גם מפאת הסיבה שחדר הזיכרון ב"יד לבנים" צריך לעבור איטום בשל חדירת מים.

בצהרי יום ראשון השתתף מרדכי בטקס שנערך בנמל אשדוד. "גשמי ברכה ירדו עלינו בחורף האחרון, הכול עדיין ירוק", הוא אמר. "הזרימה בנחלים חזקה, העצים מלבלבים והכול פורח. עם ישראל ניצל את הימים היפים וטייל ברחבי ארצנו המקסימה. חגג את חג הפסח, חג החירות. חג אותו חגיגות המשפחות השכולות סביב שולחן עם כיסא ריק של יקירם, עובדה שהעצימה והדגישה את החוסר שילווה עד קץ הימים. לפני תשעה חודשים יצא צה"ל למבצע 'צוק איתן', לאחר שארגון החמאס והג'יהאד האיסלאמי פתחו במתקפת טרור משולבת על אזרחי המדינה המתגוררים בדרום ובמרכז הארץ. אלפי רקטות, טילים ופצצות מרגמה נורו על מרכזי היישובים ללא אבחנה, ורבים מתושבי הערים בדרום נאלצו לבלות את ימיהם במקלטים ובחדרים ממוגנים. בתוכם אלפים מבני משפחת השכול.

במבצע 'צוק איתן' נפלו 67 חללים. היום, בחלוף הימים, כולנו יודעים על סיפורי הגבורה והעוז שגילו לוחמינו. המשפחות שגידלו, טיפחו ועיצבו את לוחמינו, ובזכותם אנו יכולים להיות היום גאים. אתם, משפחות יקרות, 'צוק האיתן' של מדינת ישראל. המאבק על תקומת הארץ הזאת לא חדל מאז יום הקמתה של המדינה. מאבק שגובה מחיר יקר. מי כמונו משפחת השכול, ששילמנו בדם בנינו, כדי להבין במעט את כאבן של המשפחות החדשות הנכנסות לתוך משפחת השכול הגדולה בישראל. גם השנה נוספו חללים למשפחת השכול באשדוד. עם ישראל ואנוכי משתתפים בצערכם העמוק. השנה אנו חוגגים 67 שנה לעצמאות מדינתנו, בהן איבדנו את מיטב בנינו ובנותינו אשר שילמו את המחיר היקר ביותר למען עתידה ותקומתה של מדינת ישראל".

bet3

"נמשיך וננציח את זכרם ומורשתם של הבנים"
מרדכי לוי שכל את בנו בפיגוע בבית ליד בינואר 95'. בנו, אייל משה לוי, היה קצין בחיל קשר ושירת בצנחנים, בן 21 היה במותו. יהודית צויקר ביקרמן שכלה את בנה אבי לפני 13 שנים בפיגוע במלון פארק בערב פסח. אבי שירת כמכונאי מוטס בתל נוף, ביסעורים. בן 25 היה במותו. יהודה ביבס שכל את בנו פול (פולי) ביבס באסון המסוקים ב-4.2.97. פול שירת בחיל האוויר כמכונאי מוטס יחד עם חברו אבי ביקרמן. פול היה בן 26. רחל שכלה את בתה לפני 20 שנה, בספטמבר 95'. בתה, ננסי חיינה, הייתה בת 29 נשואה ואם לילדה בת 4, היא שירתה בחיל לוגיסטיקה בקבע ונהרגה בתאונת דרכים. עדנה חקאני שכלה את בנה אביב, שנהרג לפני 11 שנה בציר פילדלפי. אביב, קצין המנהרות הראשון בצה"ל, נהרג יחד עם ארבעה חיילים בפיצוץ הנגמ"ש. בן 23 היה במותו.

יהודה בונצל שכל את בנו גיל בונצל, שהיה בן 21. גיל שירת בגולני, ועבר לאפסנאות לקראת ניתוח. "הוא היה צריך לצאת הביתה", מספר יהודה, "אבל עודד חייל אחר, נהג משאית, לצאת לבצע את המשימה שקיבל ולא לסרב פקודה, ואמר לו שיבוא איתו. אותו נהג השתולל על הכביש, התהפך והתנגש עם משאית ממול. שניהם נהרגו". בין חברי הוועד שני אחים שכולים. שלומי בן עזרי שכל לפני 25 שנה את אחיו רונן פנחס בן עזרי, ששירת בחיל הים, והיה בן 21 במותו. יפה אלבז שכלה את אחיה אשר פיניש לפני שלוש שנים. בן 46 היה במותו.

"אנו בארגון יד לבנים מחבקים ומחזקים אתכם", פונה ואומר מרדכי למשפחות השכולות, "נמשיך וננציח את זכרם ומורשתם של הבנים. כמו כן נמשיך כאן בבית יד לבנים בעיר את הפעילות למען המשפחות והציבור, ונדאג שהבית ימשיך ויהיה בית חי ותוסס, כמו שהוא היום, ושיפקידו אותו ילדים, בני-נוער ומבוגרים לתרבות הפנאי ולחוגים. במקביל נמשיך וננציח את זכרם ומורשתם של הבנים ונמשיך לחזק את מדינתנו, להתפלל לשלום המיוחל ושמשפחת השכול לא תגדל".

 


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com




blank

כתבות שאולי יעניינו אותך

"נהג מונית היום זה חלטורה, זה משכורת רעב, זה סיכון חיים ובריאות"

צוות האתר

האשדודי שמשבש את המערכות של אויבי ישראל

משה סידי

הקרב על אזור התעשייה "עד הלום"

משה סידי