טורים

פרשת חיי שרה

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים…". שואלים המפרשים מה העניין שדיברו על יופייה, הרי עיקר שבחה של שרה הוא מעשיה הטובים? שהרי יופי הוא מתנת האל ולא תלוי הוא באדם, ואילו מעשים טובים תלויים באדם.

מסבירים המפרשים ששרה הייתה אחת מארבע הנשים היפות בעולם, ולמרות היותה יפה בת עשרים כבת שבע ובת מאה כבת עשרים, אבל שרה ברוב ענוותנותה לא עשה עליה רושם, ולא עניין אותה החיים החומריים וחמודות תבל, ולא חשבה על כך, והייתה צדיקה ותמימה ללא חטא ועוון כלל.

ועוד אומרים שהייתה בת שבע כבת עשרים בתמימותה ובמחשבותיה, ועל כך יעיד ה' שרק הוא יודע מחשבות אדם.

כתוב:" ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה…". שאלו המפרשים מדוע הכף של לבכותה קטן ומדוע כתוב לספוד לפני לבכות, הרי כתוב שלושה ימים לבכי ושבעה להספד? אברהם עמד גם בניסיון הזה של להביא את אברהם לחרטה על עקדת יצחק, מפני שבגלל זה איבד את שרה אשתו, אך אברהם שהתמצא בתחבולות השטן ומזימותיו, עמד בניסיון והוא הלך לספוד את שרה לספר מעשיה הטובים ולמעט בבכי. ולכן נכתבה כ' קטנה. שאם היה בוכה הרבה היו חושבים שהתחרט על כך. וזה שכתוב קודם לספוד לשרה ואחר כך לבכותה, וזוהי דרך התורה העיקרי תחילה, לספוד ואחר כך לבכות.
אנו למדים בפרשה זו שעושי מצוות עומדים בפני שני ניסיונות, האחד קודם עשיית המצווה, שהשטן בא ומנסה בכל מיני דרכים למנוע את עשיית המצווה. והניסיון השני הוא אחרי שגבר על יצרו ועשה מצווה, גם בא השטן ומנסה לגרום לו להתחרט שעשה את המצווה.

ובעקידת יצחק אנו רואים את שני הניסיונות האלה, בדרך לעקידה השטן מפריע ומנסה לעכב את אברהם בדרכו, בכל מיני פעולות שאולי ימנעו מאברהם להגיע אל מקום המצווה. וגם לאחר המצווה מגיע השטן ומספר לשרה ובכך היא מתה, וחשב שבדרך הזו יגרום לאברהם להתחרט על כך. אך אברהם שהכיר את השטן ותחבולותיו, עמד בשני ניסיונות אלו. שנזכה לעמוד בגבורה בכל ניסיונות החיים. אמן ואמן.

הלכות הדלקת נרות:
יש אומרים שכיוון שהדליקה האישה נרות שבת, חל עליה תוספת שבת מחול על הקודש, וכאילו קיבלה עליה שבת ואסורה בעשיית מלאכה. וכן אסור לה לאכול ולשתות עד לאחר הקידוש, אפילו אם עדיין היום גדול. ולפיכך נוהגות קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו את הנר, אינן מכבות את הגפרור שבידן, אלא משליכות אותו לארץ והוא נכבה מאליו. ויש המחמירים עוד שאין האישה מתפללת מנחה אחר הדלקת נרות שבת, שמאחר ועשתה אותו קודש לא תעשנו חול, בתפילת מנחה של חול. אולם דעת רוב הפוסקים ומרן השולחן ערוך, שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה כלל, ולכן האישה מותרת בעשיית מלאכה ובטעימה גם לאחר הדלקת הנרות, כל זמן שלא שקעה השמש. וכן עיקר להלכה. ומכל מקום נכון שהאישה תתנה ותגלה דעתה שאין ברצונה לקבל שבת בהדלקת הנרות בערב שבת, ומספיק להתנות תנאי זה פעם אחת בשנה. ואם שכחה ולא התנתה, רשאית לעשות מלאכה הנחוצה אחר ההדלקה, ומכל שכן שרשאית להתפלל מנחה. ומכל מקום לכתחילה יותר נכון שהאישה תתפלל מנחה קודם שתדליק את הנרות, אבל אם שכחה להתפלל תחילה, או שהזמן דחוק, מותר לה להתפלל מנחה אחר הדלקת הנרות, ואפילו אחר ששקעה החמה.

שבת שלום!

תגובות

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למעלה
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>

'); ?>
'); ?>