כתבות

משרד הרישוי – משרדים חדשים, בעיות ישנות…

לפני שאתם מגיעים למשרד הרישוי החדש שימו לב:

"צריך רישיון רכב, לא צריך להגיע למשרד הרישוי". זו הפרסומת שמשרד הרישוי מפרסם בכל הארץ. אחרי ביקור שלנו במשרד הרישוי החדש באשדוד, אנחנו יכולים להבין מדוע… להגיע למשרד הרישוי זה סיוט ארוך של שעה וחצי בממוצע, שבו בעיקר צריך סבלנות, לעמוד בתור, בלי אפילו כוס למים ואם אתם צריכים חס ושלום שירותים, אז אין על מה לדבר, בשביל זה תרדו קומה לרבנות.

אבל בואו נתחיל מההתחלה… הגענו למשרד הרישוי, המספר שלנו היה 398. כבר חששנו, כשנכנסנו גילנו שצדקנו. במקום היו בין 50 ל-60 אנשים שהמתינו. המספר שקיבל שירות היה 334, 64 אנשים לפנינו. בירור קצר גילה שחלקם כבר מחכים בין שעה לשעה וחצי ועדיין לא הגיע תורם.

משרדי הרישוי החדשים שנפתחו לפני כחודש ב"מרכז צימר" בסיטי, הם בגודל 2 חדרים גדולים, לא יותר מזה. זה מה שמשרת עיר שלמה וכל הסביבה! יש 5 עמדות פקידות, 4 מתוכן מאוישות. יש עוד שני חדרונים קטנים, אבל זה "תקיון", לתיקי ארכיון כנראה. חבל, אפשר היה לקבל גם שם אנשים. מקום קטן עם הרבה אנשים יוצר צפיפות. ככה לא נעים לקבל שירות. לפני שנמשיך, חייבים להגיד שהפקידות, כמעט כולן, משתדלות (מיד נתאר מקרה שבו אחת מהן הייתה קצת פחות נחמדה). איך אמרה לנו אחת מהן לשאלתנו למה תור כזה ארוך ואם זה אמיתי: "כן זה אמיתי, זה התור. אפילו קפה לא שתיתי מהבוקר". חולצה אחידה לא הייתה מזיקה, אבל זו לא בעיה. רק המלצה.

אתם בוודאי שואלים למה אם כך להפסיד חצי יום עבודה ולא לבוא אחה"צ. אז דווקא ניסינו, אבל השומר בכניסה, שני שומרים אגב, הבהירו לנו שאחה"צ יש קבלת קהל רק בימי שלישי בין 3 וחצי לשש, אבל… פעם בשבועיים. למה? ככה. הפתרונות למשרד הרישוי.

הקהל מחכה ברובו בשקט. אבל מידי פעם מישהו מנסה לבדוק מה עם התור ומקבל תשובה: "כשיגיע התור שלך יקראו לך". אחד האנשים, שנעזר בקביים (יש תור מקוצר לנכים וזה יפה) לא קיבל מענה כפי שרצה וטען שהוא מטורטר כבר זמן ארוך בקשר לטופס מסוים. הוא פנה לפקידה: "מה אעשה. אני נכה ולא יכול להסתדר בלי רכב. רחוק לי לנסוע עד איכילוב" הוא הציג בפניה מסמכים. הפקידה, בחורה צעירה וצנומה ענתה לו: "אני לא רופאה. תחכה עד חודש ותקבל את האישור". הרבה אמפטיה לא הייתה שם. אבל זה אולי אירוע די חריג.

אירוע חריג היה כשצילמתי את הנוכחים ואת אחת הפקידות. מיד היא צעקה: "הבחור הזה מצלם פה. תביאו אבטחה.". היא פנתה לפקידה אחרת, אולי המנהלת, זו שלא שתתה כלום מהבוקר והיא פנתה אליי: "צא בבקשה החוצה". סירבתי. המאבטח ניגש אליי וביקש שאמחק את התמונה. מחקתי. לזכותה של הפקידה שצילמתי וכעסה צריך להגיד שאח"כ התנהגה בצורה מאוד נאותה ושירותית. המאבטח פנה אליי באדיבות ואמר לי: "אחי תבין, כבר היה היום פה בלאגן. אנשים מקבלים פה עצבים".

על כוס מים לממתינים אין על מה לדבר. אומנם יש מתקן למים, אבל כוסות אין. פניתי לפקידה שכעסה שצילמתי והיא הביאה כעשר כוסות, שנעלמו בשניות בודדות. אזור מתקן המים אינו נקי, כי המתקן כבר דולף מרוב מים שהצטברו במיכל ואיש לא ניגש לשפוך אותם. האזור כולו ליד מתקן המים מלוכלך בגלל הרטיבות ואנשים שדורכים על הרצפה. זה מקום חדש, אפשר היה אחרת.

על שירותים אין על מה לדבר. לאנשים שמחכים שעה וחצי לערך מגיעים שירותים. זה בסיסי. להפתעתי למשרד הרישוי אין שירותים! איפה השירותים? קומה אחת למטה בבית הדין הרבני. במילים אחרות, משרד ממשלתי מפנה למשרד ממשלתי אחר להטיל את מימינו. שירותים הם חובה בכל מקום בו יש קהל. במשרד הרישוי לא שמעו על זה. גם אם החוק אינו מחייב, סביר להניח שמי שמחכה שעה פלוס יזדקק לשירותים.

אישה בשנות הארבעים לחייה סיפרה כי המתינה פעמיים: "הגעתי ללא תעודת זהות ולאחר שחיכיתי שעתיים, חזרתי ועכשיו אני מחכה עוד. זה היה טופס שאפשר היה לתת לי כי זה רק לשלם. לא מבינה". אני בודק איזה מספר מקבל שירות וכמה נותר לי לחכות. האיש שלידי אומר לי: "אתה פעם ראשונה פה? זה קבוע ככה. אין לי אשראי אז אני חייב להגיע לכאן וזה סיוט". שני בחורים צעירים מתערבים בשיחה ואחד מהם אומר: "המשרדים אולי חדשים, אבל הסבל דומה". חברו עונה לו: "חבל שלא נסענו לרחובות".

בחור שהגיע וצריך טופס ירוק מיוחד, סיפר כי שלח את הבקשה לטופס וכשהתקשר לבקש את רישיון הנהיגה שלו, אמרו לו כי לא הגיע בכלל. הוא נאלץ להגיע למשרדי הרישוי בכדי לוודא שאכן נשלח "הטופס הירוק": "שלחתי במייל, אבל זה לא עזר. עכשיו אני צריך לחכות פה הרבה זמן. מה יהיה, מה?"

המספרים עוברים מהר. אישה לא מספיקה להגיע כי החליפו מספר בזמן שהיא ניגשת לפקידה: "הלו, הלו, חכו רגע". היא פונה לפקידה שאומרת לה: "אם עבר התור צריך להמתין". האישה עונה: "אבל אתם לחצתם פעמיים ולא הספקתי". הפקידה מסתכלת עליה ומחליטה לקבל אותה. אחריה עומד אדם שמיד תורו. "עכשיו תורך?" אני שואל אותו? "כן" הוא עונה ומיד ממשיך בציניות: "לא התרגשתי ככה מאז הבר מצווה".
בשעה אחת סוגרים את הכניסה. בחור שמבקש לצאת לשירותים מתלבט, כי לא יוכל לחזור. אחד המאבטחים הודיע כי באחת סוגרים ולא נוכל לחזור. האיש ויתר. שירותים כזכור אין במקום. לאחר שעה ו-19 דקות המספר שלנו הגיע. חיכינו יחסית 10 עד 20 דקות פחות. אבל זה מסתבר כי יש אלה שויתרו והלכו. איך אנחנו יודעים? 5 המספרים שלפנינו ויתרו מזמן ולא היו כשקראו להם… משרד הרישוי בואכה 2018. בפעם הבאה רק אופניים.

תגובות

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למעלה

'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>

'); ?>
'); ?>