בפרשה אנו רואים שהקב"ה לא אמר לאברהם אבינו מיד לאיזה ארץ הוא ילך, כדי לתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. אם היה יודע לאן הוא פונה, אז היה חושב בכל פסיעה שהנה הוא מגיע למקום מנוחה. כך נמצא שכל הליכתו הייתה מחשבתו בקיום מצוות ה' "לך לך … אל הארץ אשר הראך…". עוד כתוב על פסוק זה: "לארץ אשר אראך…". כל זמן שאדם לא הגיע למעלות גדולות ויקרות, אין באפשרותו לשער את גודלן וחשיבותן כפי שהן באמת.
לכן הקב"ה אמר לאברהם את אל הארץ אשר אראך… כלומר רק אחרי שתראה אותה תבין את גודל ערך המעלה שזכה בה. שנזכה להגיע למעלות גדולות בתשובה ויראת שמים וכך נראה ישועות ניסים ונפלאות.
הלכות שבת
אף-על-פי שאין חיוב מצד ההלכה לאכול בשר בשבת, שהרי אין חיוב שמחה בשבת, מכל מקום מי שיכול לקנות בשר לשבת, טוב והגון שיעשה כן. וירבה בבשר ויין ובתבשילים כפי יכולתו, ובכל מקום ומקום יענגוהו במאכלים ובמשקים החשובים להם עונג. ומי שאין בידו לענגו בבשר, יענגהו כפי יכולתו, ויאכל לכל הפחות ב' סעודות בשבת, ויצמצם בצרכי שאר הימים, כדי שיהיה לו לסעודות שבת ואל יצטרך לבריות. אבל אם אין לו אפשרות גם לב' סעודות, ייקח מגבאי צדקה, ויבקש מזון לכל ג' הסעודות.
נכון לאכול דגים בשבת, ואם אפשר יאכל דגים בכל סעודה מסעודות שבת, ולכל הפחות בסעודה ראשונה ושלישית. ומי שאינו אוהב את טעם הדגים, אינו חייב להכריח את עצמו לאכול דגים בשבת, כי השבת לעונג ניתנה ולא לצער. וייטול ידיו בין אכילת הדגים לבשר, ויקנח פיו בפת, וישטוף את פיו במשקה. ואם אפשר נכון שישתה איזה משקה בין הבשר לדגים, ויש לנהוג כן גם בבשר ועוף. ואין צריך לדקדק להקדים קינוח הפה להדחת פיו, אלא איזה מהם שירצה יקדים. ואם אכל על-ידי מזלג ורוצה להקל שלא ליטול את ידיו, יש לו על מה שיסמוך, אחר שידיו נקיות.
שבת שלום!
