לירז אברהם (18), בת שירות מאשדוד, היא הבת הקטנה במשפחתה. כשהייתה בת שנה נכוותה ממים רותחים בפלג גופה התחתון, מהבטן ועד לאמצע הירך. המים גרמו לכוויות חמורות, וכתוצאה מכך אין לה טבור ובגופה נותרו צלקות. הצלקות החיצוניות גרמו ללירז צלקות נפשיות, אך היא לא משתפת את בני ביתה במה שעובר עליה. בעידודה של אמה היא החליטה להתראיין. "אין לי שמחת חיים, אני לא מאושרת", אומרת לירז. "ההורים שלי פרודים, בשלוש השנים האחרונות אמי חולה, היא בבית, לא עובדת, ואני רוצה שתראה אותי שמחה".

"עברנו דירה", מספרת אמה של לירז על אותו היום, "זה היה ביום שישי, ורחצתי את לירז בכיור. פעם הכיורים היו על ברזלים, יש לי חמישה ילדים והילדים היו מסביבי". על מה שקרה בדיוק, ומי שיחק בתום לב בברזי המים עד שפרצו מהם מים רותחים, לירז לא רוצה לדבר. זה לא משנה את התוצאה. האם המבוהלת לקחה את בתה על ידיה ורצה לרחוב, כשהיא צועקת לעזרה. "שכן לקח אותי למד"א, ומשם פינו אותה באמבולנס ישר לקפלן לטיפול נמרץ", אומרת האם. "היא הגיעה עם כוויות חזקות, ובמשך חצי שנה הייתה מאושפזת. לא הייתה לי עזרה, הייתי ישנה בלילה בבית וכל בוקר נוסעת אליה לבית החולים".

"אף אחד לא מבין איך אני מרגישה"
כאמור, כתוצאה מהכוויות נותרו צלקות בגופה של לירז, ואין לה טבור. כבר מגיל צעיר החל המראה החיצוני של גופה להשפיע על הדימוי העצמי שלה. "אני זוכרת שהייתי בת שש, ראיתי בנות לובשות קצר, וחשבתי למה זה קרה לי? למה להן יש טבור? זה הכניס אותי לדיכאון, ובמשך השנים זה לא הפסיק להשפיע על ההרגשה הפנימית שלי. אז וגם היום אני מסתגרת בעצמי. אני רוצה להרגיש כמו כולם. אני יודעת שיש אנשים במצב יותר גרוע ממני, אבל אני מרגישה לא בנוח. אני רוצה לחייך כל בוקר, להיות מאושרת שיש לי בשביל מה לקום".

את יוצאת לבלות? יש לך חיי חברה?
"בתיכון בגלל המצב הזה הייתי ביישנית. התביישתי, איך אגיד להם כשהם הולכים לים שאני עם צלקות? אמנם חלק ידעו על המצב, אבל לא לכולם סיפרתי. לפעמים הייתי הולכת לים ושמה משקפיים שלא יראו את הדמעות, שלא יראו שאני בוכה. גם אם הייתי יוצאת עם הבנות, אחר כך בבית בכיתי. אני כל הזמן חושבת מי ייקח אותי? אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה שיעזרו לי, גם אם אני יוצאת, אני מרגישה לבד כל הזמן. היו בנים שניסו להתחיל איתי, ותמיד אמרתי לא. איך אספר לו, איך אתן לו לחבק אותי? זה תוקע לי את החיים. אני לא יכולה להיות עם חבר, לא יודעת איך להתנהג, זה פוגע לי בהרבה דברים. כל לילה אני בוכה, כי אף אחד לא מבין איך אני מרגישה. גם אני רוצה אהבה, בית, להתחתן".

"מאמינה שבורא עולם לא שוכח אף אחד"
חלומה של לירז הוא לטפל בצלקות שבגופה. "בכיתה י' הלכתי לרופא. הוא אמר שיש אפשרות לעשות טיפול בלייזר, אבל זה לא יצליח במאה אחוז. אני שומעת על הרבה פלאים, שהיו צלקות ועכשיו אין כלום. הרפואה מתקדמת. אני מתביישת בגוף שלי, נעצרו לי הרבה דברים בחיים. גם אחרי ניתוח עדיין יהיו צלקות, אבל לא ככה. אני יודעת שהצלקות יישארו גם אחרי טיפול, אבל שיעשו מה שאפשר, רק שארגיש נוח, ואז אוכל להגשים את כל החלומות". טיפול אחר שלירז רוצה לעשות הוא ניתוח לשחזור טבור. לירז סיפרה לנו כי בכל פעם שהיא מתקשרת לבקש פגישת ייעוץ, נוקבים במחיר מאוד גבוה, שהיא לא יכולה לעמוד בו. "שמעתי שבבילינסון יש רופא ממש מומחה.

אני בת שירות, אני לא באה מבית עם כסף, אני לא יודעת איך אוכל לשלם אם אצטרך עוד טיפולים. אולי יהיה לי נס ומישהו יעזור לי. אני מאמינה שבורא עולם לא שוכח אף אחד, ורוצה שאלוהים ישלח לי נס, שיעשו לי ניתוח ושאהיה כמו כולם. אימא שלי אמרה לי 'אם לא תדאגי לעצמך, אין מי שיעזור במשפחה. את צריכה להיחשף. תעשי בשביל עצמך, אם את רוצה להרגיש נוח עם עצמך".

במערכת "המגזין" החלטנו להירתם ולעזור ללירז, לברר מהן העלויות של הניתוחים שעליה לעבור, ופנינו גם אל בית החולים בילינסון, אל אותו רופא שעליו שמעה לירז המלצות, ד"ר דין עד-אל, מנהל המחלקה והמערך של כירורגיה פלסטית וכווית במרכז הרפואי רבין, הכולל את בתי החולים בילינסון, השרון ובית החולים שניידר לילדים.

המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים בילינסון היא מהגדולות מסוגה בארץ. המחלקה מתמחה בטיפול בכוויות במצבים חמורים וחריפים, וכן בניתוחי שיקום ושחזור לנפגעי כוויות. ד"ר עד-אל שוחח עמנו, ונתן ללירז פתח של תקווה. "מאחר שהיא מצולקת מכוויות, אני מאמין שכל הטיפולים שהיא צריכה לקבל נמצאים בסל הבריאות. בילינסון הוא בית חולים ציבורי, וכל מה שהיא צריכה הוא להביא טופס 17 מקופת חולים, מרופא המשפחה.

מהו ניתוח לשחזור טבור?
"שחזור טבור בשל כוויות זה דבר נדיר ולא תמיד אפשרי, מאחר שמדובר בהצטלקות אחרי כוויה. בעיקרון, יש מספר שיטות. צריך ליצור מחדש חיקוי של שקע הטבור, והשיטות מתבססות על עשיית מעין נקב בראש הבטן, כאשר מביאים רקמה מבחוץ לתוך החור ויוצרים עמק. לפעמים זה מעין כדור סתום בחלקו העליון. צריך לבדוק אותה ולעשות צילום אולטרה סאונד כדי לראות אם יש בסיס טבור. בדרך כלל אנשים עושים שחזור טבור בגלל אסתטיות אחרי ניתוחי בטן כתוצאה מבקע או אנשים שירדו במשקל והם רוצים שהטבור ייראה יותר יפה".

לגבי הצלקות מהכוויות, אומר ד"ר עד-אל זה תלוי איפה הן ועד כמה הן עמוקות. צריך להביא עור בריא לאזור המצולק, והוא מסביר ששמים מעין שקית של עור בריא מתחת לעור הכווי. ועל החשש של לירז שלא תוכל להרות הוא אומר: "בגדול אין בעיה, אבל יש מקרים שבשל הכוויה הבטן נוקשה, וקשה לדעת איך תגיב להריון".

אנו מעדכנים את לירז כי רוב הסיכויים הם שאין צורך בגיוס כספים לטיפול שהיא מייחלת לו. היא אינה צריכה לפנות למכון פרטי, והיא אינה נמצאת באותה קטגוריה עם אנשים שרוצים לעצב את גופם מבחינה אסתטית, ועל כן סביר להניח שסל הבריאות יכלול את התהליכים הכירורגיים שהיא צריכה לעבור. "אני קובעת תור לרופא המשפחה", היא אומרת ואפשר לשמוע בקולה זיק של תקווה. אנחנו נמשיך ללוות את ללירז בדרך להגשמת חלומה.