קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא…". מסבירים המפרשים: ישנם פעמים שנראה לנו לכאורה עוול ח"ו בהנהגת העולם, צדיק מבקש פיסת לחם לשבוררעבונו ובגד לכסות גופו, והרואה עומד ושואל היד ה' תקצר להעניק לו שלא יצטרך לפשוט יד לעזרה. אולם אמר החפץ חיים דומה הדבר לגביר שלו בן יחיד שחלה ונפל למשכב, הרופאים נלאו למצוא תרופה למחלתו, עד שבא רופא גדול ובמומחיותו הצליח לרפאות את הילד, אך הזהיר את אביו להשגיח עליו שלא יבוא דבר מאכל שיש בו בשר שמן לתוך פיו כי בנפשו הוא. ויהי היום והאב נסע לעיר אחרת לרגל מסחרו, וצווה לאמו להשגיח על בנה כפי הוראת הרופא, באחד הימים ישבה אמו לאכול ארוחת צהריים, עלה ריח הבשר באפו של הבן ניגש אל השולחן ולקח חתיכת בשר שמן תחבה אל פיו ונס החוצה. כמובן תקפה אותו שוב מחלתו וכששב אביו מדרכו מצא את בנו מפרפר בין החיים והמוות, וירץ מיד אל הרופא המומחה ובקול בוכים התחנן לפניו להציל את בנו יחידו מרדת שחת, והוסיף שמהיום לא ייסע עוד לרגל מסחרו וישגיח על בנו. לאחר מאמצים מרובים הצליח הרופא להסיר את סכנת המוות שריחפה על הבן. לאחר זמן ערך האב סעודת מרעים לבני משפחתו וידידיו, כאשר הוזמנו האורחים להתיישב ליד השולחנות הערוכים, גירש האב את בנו מהאולם. האורחים תמהו לפשר התנהגותו המוזרה של האב האכזר, שאינו מתייחס לתחנוני הילד לאפשר לו להשתתף בסעודה. איש מהם, מלבד האב עצמו, לא ידע ולא הבין כי בהתאכזרו אל בנו, הוא היטיב עמו טובה גדולה ואמיתית לאין שעור…
כן הוא בעניין הנהגת ה' את עולמו, אכן נכון לעתים הוא מרחיק דווקא את הצדיקים מהעושר והאושר המדומה, ובני אדם עומדים תמהים ומשתוממים, אך למעשה איננו מבינים את הנהגתו יתברך. מאמינים אנו בלב שלם שכל מעשי ה' הם לטובה כי צדיק וישר הוא ויודע כי יפה עניות לישראל ואל לנו להתרעם על הנהגתו.
הלכות עשרת ימי תשובה:
א. בעשרת ימי תשובה יפשפש במעשיו לשוב בתשובה ממעשיו הרעים, ולהרבות במצוות וצדקות ובמעשים טובים. כמו שכתב הרמב"ם, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק בתורה ובמצוות מראש השנה עד יום הכיפורים, יותר מכל השנה. גם נהגו כולם לקום בעוד לילה בעשרה ימים אלו להתפלל בדברי סליחות ותחנונים עד שיאיר היום. והרי אפילו בשאר ימות השנה אמרו חז"ל: לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא מאבד ממנו טובות הרבה. ומכל שכן בימים אלה שמאזני משפט ביד ה'. ואמרו חז"ל, בינונים תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים, זכו נחתמים לחיים לא זכו נחתמין למיתה. לכן לכו ונשובה אל ה' בטרם יחשכו כוכבי נשפנו. ואף על פי שהתשובה והצעקה יפים הם לעולם, בעשרת ימי תשובה יפים הם ביותר ומתקבלים מיד. וכן אמרו חז"ל: דרשו ה' בהמצאו, זהו בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ב. שבעת הימים שבין יום ראש השנה ליום הכיפורים הם נגד שבעת ימי השבוע, ובכל יום ויום יעשה תשובה כפי כוחו, ויכוין לכפר בזה כל מה שחטא באותה שנה כנגד אותו היום. למשל: ביום ראשון בשבת יכוין לתקן כל מה שחטא בימי ראשון שבמשך כל אותה שנה, וביום שני יכוין לתקן כל ימי שני שבאותה שנה, וכן על זה הדרך.
ג. צריך להיזהר מאוד בשבת תשובה בכל פרטי חומרי השבת כי רבו כהררים התלויים בשערה, וגם להיזהר באיסור אמירה לעכו"ם, שרבים נכשלים ומקילים בזה בשאר שבתות השנה. ויקבל על עצמו להיזהר באיסורי שבת בכל השנה.
ד. כתב הרמב"ם: אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה, כגון חילול שבת, וגזל, ועריות, אלא כשם שצריך לשוב בתשובה מעונות אלו כך צריך אדם לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הגאווה והכעס, ומן האיבה ומן הקנאה, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיו"ב, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואילו העוונות קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם משתקע במידות רעות אלו קשה לפרש מהם. ונאמר: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. וכתב הרב מגדל עוז, שכל אלו העבירות: גאווה, כעס וקנאה וכו', שהם תלויים במחשבת האדם, הם בכלל מה שאמרו הרהורי עבירה קשים מן העבירה.
ה. אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאים שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני השם יתברך כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה מאד, שהרי טעם טעם חטא, ופרש ממנו וכבש יצרו.
ו. אמרו חז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כלומר מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שבעלי תשובה כובשים את יצרם יותר מהם.
חג שמח
ושנה טובה!
