פרשת השבוע

פרשת ראה

פרשת ראה פותחת במילת ראיה מוחשית המכוונת לראיה רוחנית, שנאמר: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'… והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'…".

לכאורה ניתן לשאול: כיצד יכול היה משה להראות לישראל ברכה וקללה מוחשיים אשר אינם ניתנים לראיית העין? ועוד, מדוע לגבי הברכה קובע משה: "אשר תשמעו", ואילו לגבי הקללה דיבר משה בלשון ספק: "אם לא תשמעו"? לשאלות אלה משיב המדרש: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", למה נאמר? לפי שנאמר: 'החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה', שמא יאמרו ישראל: הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המוות, נלך באיזו מהם שנרצה, תלמוד לומר: 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'.

משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחילתו מישור וסופה קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם: אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור? בשתיים ושלוש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים, ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים? בשתיים ושלוש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים? בשניים ושלושה ימים הם מצליחים בעולם הזה וסופו לדחות באחרונה, שנאמר: 'כי לא תהיה אחרית לרע". כלומר, משה רע"ה הזהיר כל פרט מישראל בלשון יחיד: "ראה" שלא תטעה אחר מראית הבלי העוה"ז שתחילתו מישור וסופו קוצים, משום שישראל ראו במוחש את מעשי אבותיהם: כשהיו עושים את רצונו של המקום היה מבקש למהר את כניסתם לארץ, אך כיוון שקלקלו מעשיהם, טלטלם במדבר ארבעים שנה עד כלותם, לפיכך משה אמר לישראל: ראו את מעשיהם של הראשונים והפיקו לקח מאשר היה בסופם. וכל כך למה? כדי לזרזם שלא יחטאו כאבותיהם בכדי שיכנסו לארץ מיד.

משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצלו הרופא אומר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מכולם. מטעם זה נקט משה בלשון החלטית כשאמר לישראל: "את הברכה אשר תשמעו", דהיינו, חייבים אתם לשמוע! כפי שנאמר: 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'. כלומר, ביצוע המצוות מתוך ראיה רוחנית היא מעלה גבוהה עם שכר גבוה, אך גם קבלת עול המצוות רק מתוך ראיה מוחשית או שמיעה אף הן גורמות לברכה, כמובא בגמרא: "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", לפיכך בברכה נאמר: "אשר תשמעו" בלבד. לעומת זאת לגבי הקללה משה רע"ה השתמש בלשון ספק ובתנאי, שנאמר: "והקללה אם לא תשמעו… וסרתם מן הדרך", דהיינו, דרך הקללה קיימת רק אם תקלקלו את מעשיכם בפועל ותנהגו בניגוד לדעת התורה ובניגוד ללקח ראית תוצאות העבר. דהיינו, אם גם לא תשמעו וגם תלכו בדרך שקלקלו אבותיכם רק אז תיצרו מצב של עונש על עצמכם, כמובא בגמרא: "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה".

שבת שלום!

תגובות

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למעלה
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>

'); ?>
'); ?>